מילא נישאת למטיאס, והזוג יוצא לעבוד במנזר שכוח אל בהרי הפירנאים. שם, לאחר הסתגלות לסביבה המאתגרת והתמודדות עם הטבע, עם הבדידות ועם הכפריים מהסביבה, יוצרת מילא קשר של ידידות מיוחדת עם רועה עדין נפש. בעלה, לעומת זאת, מאכזב אותה שוב ושוב. החיים יובילו אותה לתובנות הרות גרול, ולמסע של התפכחות שישנה את גורלה מן הקצה אל הקצה.
בדידות, שבמרכזה גיבורה נשית ועוצמתית, היא יצירת מופת קטלאנית פרי עטה של ויקטור קָטָלָה, שהוא שם העט של קטֵרינה אלברט אי פַּרָדיס (1966-1869), אשר חייתה כל חייה בעיירה קטנה מצפון לברצלונה. בשנות העשרים של חייה החלה לפרסם שירה ומונולגים דרמטיים בשם העט הגברי ויריג'ילי ד'אלקסאל (Virigily d'Alacseal). ב-1898 זכתה בפרס בתחרות ספרותית, בזכות מונולוג דרמטי שכותרתו "רוצחת בנה". כאשר נודע לחבר השופטים שהזוכה הוא בעצם נערה התחוללה שערורייה. קטלה חוותה זלזול מצד הממסד הספרותי בקטלוניה של שלהי המאה ה-19 וראשית המאה העשרים, אשר אפיין את היחס לנשים יוצרות. היא סירבה להציג את יצירתה ולקבל את הפרס, ומאז פרסמה את יצירותיה בשם העט ויקטור קטלה, שם גיבורו של רומן בכתובים שמעולם לא סיימה את כתיבתו.
משעברו את רידוֹרְטָה עצרו עגלה שחלפה בדרך, ומָטיאַס, שביקש לחסוך לעצמו את המאמץ, שאל את העגלון אם יואיל בטובו להוביל אותם עד מורדות ההר. האיכר החייכן, ששמח על ההזדמנות לשיחה, פינה לו מיד מקום על המושב לידו והציע למִילָא לשכב על הקש מאחוריהם. באסירות תודה הביטה בזר שעשה עמה חסד כזה, כי חרף רגליה החסונות כבר היתה תשושה. בבוקר אמר לה בעלה שהמרחק בין רידורטה ללְייסְקֶנְטס, שם השאירה אותם עגלת הדואר, הוא חצי שעה בסך הכול. אך עברו שעה ורבע לפחות עד שראו את מגדל הפעמונים הקטן של הכפר משחיר במרומי הגבעה הירוקה; ועד שפגשו בעגלה עברו עוד חמש־עשרה דקות ארוכות והשמש, האבק והתסכול חברו כולם יחד להעכיר את רוחה של האישה המסכנה.
