על הדברים הקרובים

מתוך מה קוראים מתי? אחת השאלות הקבועות שאנו מטרידים בהן לעתים את הקרובים לנו, היא: ״מה הספר האהוב עליך?״ כמו רוב השאלות מן המוכן, גם זו אינה מדויקת לגמרי. היה נכון יותר לשאול: ״מה הספר האהוב עליך בסיטואציה כזו וכזו?״ אין ספק שהאדם אוהב יותר ספר מסוים כשהוא בשלב הילדי הנפלא, האפי, שבו הוא חוכך בדעתו אם להכין לעצמו רוגטקה או לקרוא את קרווד; אחר כשהוא שבוי בלבטי ההתבגרות; ואחר, כשהוא מאוהב עד מעל לאוזניים; ושוב אחר, בחלק הגדול והחשוב של חייו, כשהוא רודף במסרקו את שערת השיבה הראשונה, ואת אלה שיבואו בעקבותיה. כל זה הוא, כמובן, סיפור ישן; נותר אפוא רק לתהות על כך, שאם כבר מוציאים ספרים ״לילדים״ או ל״נוער המתבגר״, אין מוציאים ספרים אחרים עם ציון מפורש עליהם, שהם מיועדים למבוגרים צעירים או לבאים בימים, לנשים גרושות או לרווקים רטנוניים. אלא שגם אם נתעלם מהבדלי הגיל, לא כל ספר - ויהיה זה ספר מצוין ככל שיהיה - מתאים לכל מצב. התנ״ך למשל אינו מתאים, ככלל, לקריאת פנאי ברכבת. בחדר הקבלה של רופא השיניים לא מונחים, ככלל, ספרי שירה, שהפציינטים יכולים להנעים בעזרתם את ההמתנה. עם הקפה של הבוקר לא נהוג לפצוח בקריאת ״עלובי החיים״ של הוגו, כי אם לקרוא, בדרך כלל, עיתון.