החיים הגנובים של קולט מרסו

כשהיהלום הקנרי בצדו השני של החדר לכד את האור ונצנץ בצהוב, קצות אצבעותיה של קוֹלֶט מַרסוֹ עקצצו, ממש כפי שקרה תמיד לפני עבודה. סבלנות, היא הזכירה לעצמה. לאט־לאט, ילדה. היא כבר כמעט בת תשעים, בשם אלוהים, מבוגרת מדי בשביל כל זה, חכמה מדי. אבל הגיל הביא עמו כמה יתרונות. כן, יהיה קשה יותר להימלט בזריזות עם גב כואב, ודלקת המפרקים שהחלה להקשות את אצבעותיה ככל שהעשורים חלפו הפכה את המלאכה העדינה של פתיחת סוגרי תכשיטים משוכללים למורכבת מתמיד. אבל אם היא אי־פעם תיתפס, היא תוכל בקלות לטעון לסניליות. אחרי הכול, אולי היא לא ידעה מה היא עושה כשהחליקה רולקס ממפרק כף ידו של גבר כלשהו, או פרקה מאישה מסוימת את עגילי היהלומים שלה.