מאות פסוקים של המשורר היפני הנודד סנטוקה (1882‑1940) לצד פרקי יומן באש בראש ההר - עבודת תרגום רבת שנים של פרופ' יעקב רז, הרואה אור בהוצאת ירח חסר.
וכך מוצג הספר באתר ההוצאה:
בימים של ריסוק השפה, של השחתה גרוטסקית (=מצחיקה באופן מבהיל) שלה, ימים שבהם "השקר נעשה לסדר העולם", כדברי קפקא, מה אפשר לעשות? לצד ההפגנות ודרכי ההתנגדות האזרחית האחרות, אפשר להראות שימוש נכון בשפה. "שימוש נכון": הגון, מדויק, יפה.
השירה במיטבה מראה זאת. שירת ההייקו יותר מכל שירה אחרת. ושירתו של טנדה סנטוקה במיוחד. היא לרוב קצרה יותר משירת הייקו רגילה, שואפת אל המזערי-הטעון, אל השיר שבתוך השיר, ובעברית: אל הפסוק, אל הדיבור הנפסק, שהפסקתו המהירה היא חלק מכוחו. "כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה, א). ומי שאינו מאמין באלוהים בשמיים יוכל לומר את הסיפא של הפסוק מ"אתה על הארץ". די בכך.
[...] מעניין לחשוב על המשורר היפני הנודד סנטוקה כבן דורם של סופרים כמו ג'ויס או וירג'יניה וולף, ואצלנו גנסין וברנר. כותבים שחיפשו כמוהו בדרכים שונות את ההתגלות ואת החשוב בתוך החיים המודרניים של תחילת המאה העשרים. אבל סנטוקה שונה מהם, והוא ייחודי גם בתוך עולם ההייקו.
