יעקב רז (נולד ב-1944) הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, חוקר ומתרגם של זן בודהיזם, תרבות ושירה יפנית, מורה למדיטציית הזן.
במחקריו המוקדמים יותר התעניין רז בעיקר באסתטיקה של הזן ובאסתטיקה היפנית, השונה במידה רבה מן התפישות המערביות. יותר מאוחר הרחיב את התעניינותו לפילוסופיות של אסיה בכלל, ולזן בודהיזם הסיני והיפני בפרט. הלימודים האקדמיים של הגות המזרח והאימון המעשי במדיטציה הביאו אותו לאט לאט להעמיק בנושאים הללו עד כדי כך שהפכו למרכזיים בעיסוקיו האקדמיים, בתפישת העולם שלו, ובאורחות חייו.
מאז שנות התשעים עניינו העיקרי של רז הוא הבודהיזם, הן כנושא למחקר והן כאורח חיים אפשרי לאדם המערבי המודרני. עיסוקו המרכזי הוא בזן בודהיזם הסיני והיפני, מראשיתו ועד ימינו. כמו כן הוא עוסק באינטראקציה של הבודהיזם והמערב, בתחומים שונים כמו פסיכולוגיה, חברה, מעורבות חברתית, אקולוגיה, עשיית שלום ועוד. הוא מלמד בודהיזם, בודהיזם ופסיכולוגיה, בודהיזם ואסתטיקה, ספרות יפנית, ודימויים הדדיים בין המזרח והמערב. רז מילא תפקידים אקדמיים רבים, ובמשך השנים הנחה ועודנו מנחה מספר גדול של דוקטורנטים בנושאים מגוונים, ובעיקר בתחומי הבודהיזם.
בשנת 2006 זכה רז בעיטור "מסדר השמש העולה" מממשלת יפן, כהוקרה על מפעלו המחקרי ועל תרומתו להפצת תרבות יפן.
בשנת 1978 נולד יוני, בנו היחיד של רז, ילד עם צרכים מיוחדים, ששינה לחלוטין את חייו, והוסיף משמעות עמוקה להבנתו את התורה הבודהיסטית.
