הדרך הצרה לאוקו

כותב המתרגם, יעקב רז, בהקדמה לספר:
שני השירים הראשונים של באשו שנתקלתי בהם, לפני שנים רבות, היו:

חרש, בלילה,
קודחת באור ירח –
תולעת בערמון

בדידות –
תלויה על מסמר
הצרצר

לא ראיתי שירה כזאת לפני כן. ידעתי שאני עומד על גבול דק שנגלה לי בין דיבור ושתיקה. מאז אני קורא וחוזר וקורא בשירתו, בנגלה ובנסתר. גיבורו ומחברו של הספר הוא מאצואו באשו - משורר, נזיר, נוסע מתמיד. הוא האיש שאמר לתלמידיו להתבונן בבמבוק, להיות במבוק, ולשכוח אותו כדי לכתוב אותו. הוא האיש שתהה מה עושה שכנו בליל סתיו, איזה טעם יש לקרח בפיו של עכברוש הביבים הצמא, מהו בדיוק קולו של העכביש. איך צווחת הברווזים מלבינה, עמומה.
שנים רבות מחייו בילה בדרכים, תוהה על טיבו של מסע. במסע סיים את חייו, כפי שחזה ורצה. בשנת 1689 יצא למסע בן תשעה חודשים, שאותו הוא מתאר ביומן הפיוטי שלפניכם. שנים רבות אחרי שקראתי את שני השירים ההם, בשנת 1989, הלכתי בעקבות מסעו זה, והקדשתי לו ספר.
לזכר האיש הבודד הזה, של חושי הלב הדקים, אני מקדיש את התרגום.
אוקו הוא אמנם שם מקום נידח מאוד בימיו של באשו, אבל אוקו פירושו גם "עמוק". משמעות אוקו בשם הספר היא אפוא: מסע אל הרחוק, המסתורי והעמוק.