ספר ראשון שתורגם לעברית של הסופרת היהודייה-הודית אסתר דוד, בת קהילת בני ישראל, המתגוררת באהמדאבאד שבהודו. ספריה הם עדות וקול כמעט בודד בהודו המתאר קהילה ועולם הולך ונעלם.
ביד רכה מגוללת הסופרת את סיפורה הבדיוני אך מציאותי של רחל דנדקר, החיה ביישוב דנדא בחוף הקונקאן, דרומית למומבאי. רחל, שילדיה עלו לישראל, נותרה שריד כמעט אחרון לקהילת בני ישראל ששגשגה ופרחה במקום. היא מתחזקת את בית הכנסת הנטוש ומתעקשת לחיות בהודו, בתנאיה שלה. כל פרק בספר נפתח במתכון הודי מן המטבח העשיר של קהילת בני ישראל, המשמש כסמל רב משמעות למתחולל בפרק.
הספר, שזכה בשנת 2010 בפרס סהיטייה אקדמי לספרות באנגלית, שניתן על ידי ממשלת הודו, מלווה בגרסה העברית במאמרים של שמעון לב, שלוה וייל, רוני פרצ'ק וקציעה עלון.
