הסופר השווייצרי רוברט ואלזר (1878 – 1956) נחשב היום לאחד הסופרים החשובים והמעניינים ביותר בספרות המאה ה-20. עוד בחייו זכה להערצתם של סופרים ואנשי רוח כגון פרנץ קפקא, מקס ברוד, רוברט מוזיל, ולטר בנימין והרמן הסה, אולם כתיבתו הייחודית לא זכתה להגיע לקהל רחב, ויצירותיו נדחו פעמים רבות.
קובץ זה כולל מבחר סיפורים קצרים מתוך שלושים שנות יצירתו של ואלזר, ומאפשר לטעום מדרכו האמנותית המרתקת והחד פעמית.
סיפוריו הקצרים של ואלזר - מאופיינים בהומור מיוחד במינו המוביל לעתים קרובות למצבים של אבסורד ולתהיות קיומיות. בתמימות ילדית ובחדות אבחנה, מבסס ואלזר תחושה של שבריריות אנושית נוגעת ללב, של חיפוש דרך מתמיד ושל בחירה בלתי נמנעת באפשרות ללכת לאיבוד.
"באתי לעולם ביום זה־וזה, גדלתי במקום כזה־וכזה, הלכתי לבית הספר כמו שצריך, המקצוע שלי הוא זה־וזה, קוראים לי כך־וכך, ואני לא חושב הרבה. מבחינת המין אני גבר, מבחינת המדינה אני אזרח טוב, ומבחינת המעמד אני בא ממשפחה טובה. אני חבר חביב, שקט ומסודר בחברה האנושית, מה שקוראים אזרח טוב, אוהב לשתות בנחת את כוס הבירה שלי, ולא חושב הרבה. מובן מאליו שאני אוהב לאכול טוב, ומובן גם שרעיונות רחוקים ממני. מחשבה מחודדת רחוקה ממני לגמרי; דעות רחוקות ממני לחלוטין, ולכן אני אזרח טוב, כי אזרח טוב לא חושב הרבה. אזרח טוב אוכל את האוכל שלו, וזהו זה!".
