ספר השירים ה־13 של המשוררת האמריקאית-יהודייה לואיז גליק (Louise Glück), כלת פרס נובל לספרות לשנת 2020, אשר פורסם לאחר זכייתה בפרס – עכשיו בעברית, בתרגום מאנגלית של מכבית מלכין ויואב ורדי, שתרגמו גם את שירי איריס הבר וויטה נובה.
במַתְכּוֹנֵי חוֹרֶף מִשֶּל הַכְּלָל, כמו באיריס הבר, ישנה מקהלה מדברת, אך הדוברים הם לגמרי אנושיים. הספר, נכתב באתר הוצאת כרמל, "הוא מוסיקה קאמרית, הזמנה אל תוך אותו מקום קטן דיו לאפשר לכלי הנגינה הבודד להשמיע קולו, עצוב, יציב, נמשך ולאחר מכן, נלקח בידי הכלי הבא; נמרץ, מלא חיים ובאותו הזמן, גדול דיו להכיל חיים שלמים; את המתנות והאובדנים של הזִקנה, הדרכון שננטש, המרכיבים של כריך חורף ממריץ, מות האחות, נוכחותה של השמש; ובעיקר, את הידע של הקולקטיב האנושי, ממנו היא לומדת. הספר המיוחד הזה לא היה יכול להיכתב בידי אף אחד אחר, גם לא על ידי המשוררת, בכל זמן אחר בחייה".
בנימוקי הבחירה בגליק לכלת פרס נובל ציינה האקדמיה השוודית את "הקול הייחודי של גליק בשירה, שיש בו יופי קפדני ההופך את הקיום האינדיווידואלי לאוניברסלי".
הציור שעל העטיפה:
Zhu Da (朱耷), part of an album known as ‘Qing Dynasty Zhu Da Landscape with Birds and Flowers’ (清 朱耷 山水花鸟册). Shanghai Museum, China
מִתּוֹךְ הַטְּחָב, הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר הָיָה נִשְׁמָר
בִּשְׁבִיל בּוֹנְסַאי, בַּעֲבוּרוֹ
נוֹעַד חֶדֶר קָטָן,
לַמְרוֹת שֶׁרַק מְעַטִּים מֵאִתָּנוּ הָיוּ מֻכְשָׁרִים לְכָךְ,
גַּם אָז הָיָה צֹרֶךְ בְּחוֹנְכוּת
מְמֻשֶּׁכֶת, מִפְּאַת הַהַנְחָיוֹת הַמְּסֻבָּכוֹת.
אוֹר חָזָק הֵאִיר אֶת הַצֶּמַח שֶׁנִּגְזַם,
אַף פַּעַם לֹא בַּצּוּרָה שֶׁל בַּעַל חַיִּים, מָה שֶׁהָיָה נֶחְשָׁב לֹא מְקֻבָּל,
רַק לַצּוּרוֹת
הַטִּבְעִיּוֹת לְאוֹתָם זַנִּים — אֵלֶּה מֵאִתָּנוּ שֶׁצָּפוּ
לִפְעָמִים בָּחֲרוּ בַּכְּלִי, בְּמִקְרֶה שֶׁלִּי
קַעֲרַת חַרְסִינָה, שֶׁסָּבָתִי נָתְנָה לִי.
הָרוּחַ הִתְעַצְּמָה סְבִיבֵנוּ.
תַּחַת הָאוֹר הֶחָזָק, חֲבֶרְתִּי
שֶׁעִצְּבָה אֶת הָעֵץ הֵנִיחָה אֶת הַמַּזְמֵרָה שֶׁלָּהּ.
הָעֵץ נִרְאָה יָפֶה בְּעֵינַי,
אוּלַי לֹא גָּמוּר, אַךְ בְּכָל זֹאת הוּא הָיָה יָפֶה, הַטְּחָב
עָטַף אֶת שָׁרָשָׁיו סָבִיב — לֹא הָיְתָה לִי
רְשׁוּת לִגְזֹם אוֹתוֹ אַךְ הֶחְזַקְתִּי אֶת הַקְּעָרָה בְּיָדַי,
אֹרֶן נִנְשַׁף בְּרוּחַ עַזָּה
כְּמוֹ אָדָם בַּתֵּבֵל.