לואיז גליק (22 באפריל 1943 - 13 באוקטובר 2023) היתה משוררת אמריקאית, כלת פרס נובל לשנת 2020.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על לואיז גליק:
לואיז גליק (או גלוּק, Louise Glück) נולדה ב-22 באפריל 1943 בניו יורק לדניאל גליק, שהיה איש עסקים, ולביאטריס גליק לבית גרוסבי, שהיתה עקרת בית. אמה היתה נצר למשפחה יהודית מרוסיה. אביה היה בן למשפחה יהודית שהיגרה מהונגריה. בצעירותו שאף אביה להיות סופר, אך בסופו של דבר הצטרף לעסקים עם גיסו.
אחותה הבכורה נפטרה בגיל צעיר, לפני שגליק נולדה, אירוע שישפיע עמוקות על חייה. אחותה הצעירה, תרז, היתה לימים סגנית נשיאת Citybank וגם סופרת, שזכתה ב-1995 בפרס איווה לסיפורים קצרים על ספרה May You Live in Interesting Times.
"אני חושבת שאני כותבת על מוות כי זה היה הלם מוחלט בשבילי לגלות בילדות שאתה לא מקבל את החיים האלה לעד", סיפרה בראיון עיתונאי בשנת 2020.
בגיל ההתבגרות סבלה גליק מאנורקסיה נרבוזה, מחלה איתה התמודדה תקופה ארוכה. באחת ממסותיה ייחסה את מחלתה למאבקה לעצמאות ולנפרדות מאִמה; במקום אחר קישרה בין המחלה למות אחותה הבכורה, לפני שנולדה.
בשנת לימודיה האחרונה בבית ספר תיכון החלה בטיפול פסיכואנליטי, ובחלוף כמה חודשים עזבה את בית הספר כדי להתמקד בשיקום, אך הצליחה לסיים את לימודיה. "הבנתי שבשלב מסוים אמות", כתבה על כך, "אבל ידעתי בצורה חיה יותר, מתוך הקרביים ממש, שאני לא רוצה למות". את שבע השנים הבאות הקדישה לטיפול, אשר לדבריה סייע לה להתגבר על המחלה, לימד אותה כיצד לחשוב והשפיע באופן עמוק על כתיבתה.
בשל מצבה הנפשי, גליק לא נרשמה ללימודים בקולג' כתלמידה בהיקף מלא, אך השתתפה בקורס שירה במכללת שרה לורנס בניו יורק. "מצבי הרגשי, ההתנהגות הנוקשה שלי והתלות המטורפת שלי בטקסים כפייתיים הפכו צורות אחרות של לימודים לבלתי אפשריות", כתבה באחת ממסותיה. בשנים 1963 עד 1966 השתתפה בסדנאות שירה בבית הספר ללימודים כלליים באוניברסיטת קולומביה, שהציע תוכנית לימודים לסטודנטים לא מן המניין. היא למדה שם אצל ליאוני אדמס וסטנלי קוניץ, שהיו לדבריה מנטורים משמעותיים בהתפתחותה כמשוררת.
לאחר שעזבה את אוניברסיטת קולומביה ללא תואר, התפרנסה גליק מעבודת מזכירות. היא התחתנה בשנת 1967 עם צ'רלס הרץ ג'וניור. הנישואים הסתיימו בגירושים. בשנת 1973 ילדה גליק את בנה נוח, עם בן זוגה, הסופר ג'ון דרנוב, לו נישאה ארבע שנים מאוחר יותר. הזוג התגרש בשנות התשעים של המאה העשרים.
ספרה הראשון, Firstborn, ראה אור בשנת 1968. גליק סיפרה כי לאחר צאת הספר חוותה מחסום כתיבה ממושך, ממנו הצליחה להשתחרר רק ב-1971, לאחר שהחלה ללמד שירה בקולג' בוורמונט. שירים שכתבה בתקופה זו הופיעו בספרה השני, The House on Marshland, שראה אור ב-1975 ומבקרים רבים ראו בו את פריצת דרכה כמשוררת.
על תקופה זו סיפרה בראיון: "כשהייתי צעירה ניהלתי את החיים שחשבתי שמשוררים וכותבים אמורים לנהל; חיים שבהם מוותרים על העולם ומקדישים את כל האנרגיות למשימה של יצירת אמנות. פשוט ישבתי לי בפרובינסטאון ליד שולחן וזה היה נורא - ככל שישבתי שם יותר ולא כתבתי, כך חשבתי שפשוט לא ויתרתי מספיק על העולם. אחרי שנתיים כאלה, הגעתי למסקנה שלא אהיה משוררת. אז התחלתי ללמד בוורמונט, למרות שעד נקודה זו בחיים האמנתי שמשוררים אמיתיים לא מלמדים. אבל לקחתי את העבודה הזו, וברגע שהתחלתי ללמד - ברגע שהיו לי חובות בעולם - התחלתי לכתוב שוב [...] יצירה נובעת מחיים אותנטיים, ואם את מדכאת את כל הדחפים הנלהבים ביותר שלך בשירות אמנות שעדיין לא הכריזה את עצמה, את עושה טעות איומה".
ב-1980 איבדה גליק את כל רכושה עקב שריפה שפרצה בביתה שבוורמונט. בעקבות האסון, החלה לכתוב את השירים שיכונסו בסופו של דבר בספרה The Triumph of Achilles, בו התפרסם בין השאר השיר Mock Orange, שהיה להמנון פמיניסטי והופיע באינספור אנתולוגיות לשירה ורשימות קריאה בתוכניות לימודים.
בשנת 1990 ראה אור ספר שיריה Ararat, שהחלה לכתוב בעקבות מות אביה. 22 שנים לאחר פרסום הספר נכתב עליו בניו יורק טיימס כי זהו "ספר השירה האמריקאי הכי ברוטלי ומלא צער שפורסם מזה 25 שנים".
ספרה The Wild Iris משנת 1992, היחיד מספריה שתורגם לעברית (איריס הבר, הוצאת כרמל, 2012), זיכה את גליק בפרס פוליצר לשירה וביסס את המוניטין שלה כמשוררת אמריקאית חשובה.
בשנים 2004-2003 שימשה גליק כמשוררת הקונגרס של ספריית הקונגרס האמריקאית, תואר הידוע גם בשמות "שר השירה" ו"משורר החצר האמריקאי".
בשנת 2004, בתגובה לפיגועי ה-11 בספטמבר 2001, פרסמה גליק את October - פואמה ארוכה בת שישה חלקים שכונסה לספר, הנשענת על מיתוס יווני קדום כדי לחקור היבטים של טראומה וסבל.
נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה העניק לה בשנת 2016 את המדליה הלאומית למדעי הרוח.
בשנת 2020 הוענק לה פרס נובל. גליק היא המשוררת הראשונה שזכתה בנובל מאז 1996, אז הוענק הפרס למשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה. בנימוקים לבחירה בה ציינה האקדמיה השוודית, בין השאר, את "הקול הייחודי של גליק בשירה, שיש בו יופי קפדני ההופך את הקיום האינדיווידואלי לאוניברסלי".
בתגובה לזכייה אמרה גליק: "נדהמתי לחלוטין מכך שהם בחרו משוררת אמריקאית לבנה. עכשיו ברחוב שלי יש מלא עיתונאים. אנשים אומרים לי כל הזמן כמה אני צנועה. אני לא צנועה. אבל חשבתי, אני באה ממדינה שלא הרבה מחבבים כעת, ואני לבנה, ויש לנו את כל הפרסים. לכן זה היה נראה לגמרי לא סביר שאי פעם האירוע הזה יתרחש בחיי".
גליק מתגוררת בקיימברידג', מסצ'וסטס, ומלמדת באוניברסיטת ייל.
ספרי השירה של גליק:
Firstborn. New York: New American Library, 1968
The House on Marshland. New York: Ecco Press, 1975
The Garden. New York: Antaeus Editions, 1976
Descending Figure. New York: Ecco Press, 1980
The Triumph of Achilles. New York: Ecco Press, 1985
Ararat. New York: Ecco Press, 1990
The Wild Iris. Hopewell, N.J.: Ecco Press, 1992
The First Four Books of Poems. Hopewell, N.J.: Ecco Press, 1995
Meadowlands. Hopewell, N.J.: Ecco Press, 1996
Vita Nova. Hopewell, N.J.: Ecco Press, 1999
The Seven Ages. New York: Ecco Press, 2001
October. Louisville, Ky: Sarabande Books, 2004
Averno. New York: Farrar, Straus and Giroux, 2006
A Village Life. New York: Farrar, Straus and Giroux, 2009
Poems 1962–2012. New York: Farrar, Straus and Giroux, 2012
Faithful and Virtuous Night. New York: Farrar, Straus and Giroux, 2014
ספרי המסות של גליק:
Proofs and Theories: Essays on Poetry. Hopewell, N.J.: Ecco Press, 1994
American Originality: Essays on Poetry. New York: Farrar, Straus and Giroux, 2017
