מארש רדצקי

בני טרֹוָטה היו שושלת צעירה לימים. לאבי השושלת הוענק תואר האצולה לאחר מערכת סֹולֵפרינֹו. בן סלֹוֶבניה היה. סיּפֹולֶיה — שם כפר הולדתו — היה לחניכת האצולה שלו. למעשה מיוחד במינו הועיד אותו הגורל. והנה ֶהאביד הוא עצמו את זכרו מן הדורות הבאים.
במערכה ליד סֹולֵפרינֹו היה סגן־משנה, מפקד מחלקה בחיל הרגלים. זה מחצית השעה ניטש הקרב. במרחק שלוש פסיעות ממנו ראה את גבותיהם הלבנים של חייליו. השורה הראשונה של מחלקתו כרעה ברך, השורה השנייה עמדה. רוח האנשים הייתה מרוממת, וביטחונם בניצחון היה שלם. קודם לכן סעדו סעודה דשנה וגם יי״ש שתו על חשבון הקיסר ולכבודו — מאז יום אתמול היה הקיסר בשדה המערכה. פה ושם נשר מישהו מן השורה. חיש קל זינק טרוטה אל כל פרצה שנבעתה וירה מרוביהם המיותמים של המתים והפצועים. רגע צופף את השורות שהתרווחו, משנהו שב ומיתחן, והוא בולש לכאן ולכאן בעין שהתחדדה פי מאה ומצותת לכאן ולכאן באוזן נטויה. בעיצומו של טרטור הרובים קלטה אוזנו הזריזה וצירפה יחד את מעט הפקודות הצלולות של מפקדו. עינו החדה חדרה מבעד לערפל הכחול־אפור שרבץ לפני קווי האויב. אף פעם אחת לא ירה בלי לכוון, וכל ירייה שלו קלעה למטרתה. האנשים חשו את ידו ואת מבטו, שמעו את קולו והתמלאו ביטחון.