סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותאיך שומרים על חזון של חיים נורמליים בארץ סחופת אלימות וקנאות? מה עושות עם התקוות לפיוס ולשלווה? האם אפשר לרענן אותן ולאילו דרכים אפשר עדיין לנתב את היאוש והזעם? שבעה עשר כותבות וכותבים, רובן/ם גם אקטיביסטים בחיי היומיום, התבקשו לכתוב מה קרה לחזון הפיוס שלהם בזמן האפל הזה. דווקא כעת, חשוב לשמוע את מי שאירועי השבעה באוקטובר לא גרמו להם "להתפכח" ולהפסיק לראות באנשים - בני אדם.
באסופת פטל התשיעית: יומן מלחמה מתוך ההפגנות, חיוכים וחששות בהסעות של חולים פלסטינים, טיפול בילדים תחת חרדה מתמדת, לקסיקון המלים שאיבדו ממשמעותן לאחר השבעה באוקטובר, הרהורי התנגדות בעקבות ליאונרד כהן, סיפורים קצרים, שירה ומסות.
משתתפים/ות: מגי אוצרי, מרית בן ישראל, אודי בן סעדיה, רוני גרוס, תומר דותן־דרייפוס, יסמין הלוי, רז הנדלר, רוחמה וייס, תמר ורטה־זהבי, מרוה זוהר, מרב זקס־פורטל, עמוס נוי, טל ניצן, שהם סמיט, יורם קופרמינץ, גלית ראב"ד, שועי רז.
מתוך לקסיקון "א-ב של ה-7.10" מאת תמר ורטה־זהבי (האות ו'):
שם המשפחה שלי, ורטה, מתחיל ב־ו', שהיא אות חיבור. בין מי למי או בין מה למה אני מחברת? בימים אלה לא מוצאת לא בדל חוט ולא מחט. גם מוויכוחים אני נמנעת. הם מבעירים בי שנאה, אשמור אותה לאות ש'.
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים