שלמה הכורדי ואני והזמן

רומן על זוועות המאה העשרים, על היהודי הפליט, הנודד מהעיר הכורדית סבלאח' אל בגדאד, מטהראן ומבומביי עד ההגירה לישראל, ועל תחושת הגלות שממשיכה לרדוף אותו עד מותו. ההתנצחות בין המספר לזמן בשאלה מי יספר את הסיפור וכיצד יסופר היא ציר מרכזי ברומן האפי, המגולל את מאה שנות נדודיו של שלמה הכורדי.

שלמה הכורדי ואני והזמן הוא הספר האחרון - והשני בלבד המתורגם לעברית - של סמיר נקאש (2004-1937), יליד עיראק, הנחשב לגדול הסופרים היהודים-הערבים במאה העשרים. נקאש היגר לישראל בשנת 1951, כשהיה בן 13, אך מעולם לא חדל לכתוב בשפה הערבית, מתובלת בלהגים שונים של השפה העיראקית המדוברת (יהודית, מוסלמית־בגדאדית ונוצרית). בעברית ראה אור בעבר - ואזל - ספרו יום שתבל הרתה והפילה בו (ספרית הפועלים). נקאש זכה שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה.

זהו ספר נוסף בפרויקט המבורך עד מאוד של חוג המתרגמים שהתגבש במכון ון ליר - סדרת מכתוב مكتوب, המביאה תרגומים בעברית ליצירות מהספרות הערבית. חלקו הגדול של הרומן כתוב בדיאלקט יהודי-עיראקי שרק מעטים יכולים לתרגמו, לכן מלאכת התרגום נעשתה בצוות מיוחד שכלל את אחיותיו של נקאש, המתרגמות סמירה יוסף ורות נקאש ויגיסר, את עורך התרגום בנימין ריש, שגם כתב אחרית דבר לספר, את אלמוג בהר, העורך הספרותי של הספר שהוסיף גם מסה ביחד עם יובל עברי, את עורכת הלשון אמירה בנימיני־נבו, ד"ר יונתן מנדל שריכז את עבודת הצוות ופרופ' יהודה שנהב־שהרבני, העורך הראשי של הסדרה.