עלילת ספרו הנועז ביותר של מיכאיל בולגאקוב, מחבר האמן ומרגריטה (השטן במוסקבה), מתרחשת בשלהי מלחמת העולם הראשונה – זמן בין השמשות, שבמהלכו משתלטות על קייב הכנופיות של הלאומן האוקראיני פטליורה, המכריז על עצמאות לשעה – ומסתיימת בכיבוש העיר בידי הבולשביקים.
המהפכה ומלחמת האזרחים הם לדידו של בולגאקוב התגלמותו של הכאוס - קץ העולם וחורבנו. הגווארדיה הלבנה הוא רומן על קריסתה של תרבות, ועל כן האקטואליות שלו אינה שמורה רק לאוקראינה ולקייב ("העיר", שכלל אינה נזכרת בשמה לאורך כל הספר).
"זהו רומן נהדר על תהליך הקליטה הנפשית הבלתי־אפשרית של אסון הכיבוש בתודעתם הילדותית של בני אריסטוקרטים שאננים ומאוד תרבותיים (כלומר אירופיים)", כתבה על הספר חמוטל בר־יוסף בהארץ. "ברמה הזאת מדהים אותנו בולגאקוב ביכולתו לתאר את השאננות, את ההלם, את הכאוס, את האבסורד, את גילויי הגבורה התמימה וחסרת־הסיכוי, את הכאב והתדהמה של המובס".
נאדרה היתה, נאדרה ונוראה השנה ההיא, 1918 להולדת המשיח והשנייה לפרוץ המהפכה.
