המקדש השלישי

לשכתו של הרב נסים שושני, בן 50 , בבית־הדין הרבני בתל־אביב, מחלקת עגונות. משוחח עם הרב מזכירו, יחיאל ברקוביץ, בן 30. זה יום רביעי לפנות־ערב, ובהמשך תגיע אל הרב אסתר אזולאי, בת 38, שהפנה אליו אב־בית־הדין הרבני בתל־אביב, מָרָן ישראל חלפון. 

על הקיר, מאחורי הרב, תלויות שתי תמונות גדולות, של הרב עובדיה יוסף ושל הרב אברהם הכהן קוק. בקירות האחרים ארונות עם כרכים של כתבי־קודש.

המזכיר אני רואה שנשארה כאן רק קפסולה אחת של קפה, וכדאי, לפני שהמזנון ייסגר, להביא עוד כמה, שיהיה לכבוד הרב קפה טרי במשך הערב.

הרב במשך הערב? איזה משך? הרי עוד חצי שעה אני יוצא הביתה, ובכלל, אם אחרי ארבע אני מתפתה אפילו לקפסולה אחת, הממזרה יכולה לטלטל אותי עד אמצע הלילה.

המזכיר עד כדי כך מסעירה הקטנטנה את כבודו!

הרב ככה זה בשנה האחרונה. או שאני נחלשתי, או שהקפסולה התחזקה.

המזכיר כי יש עכשיו בשוק, הרב שושני, קפסולות נטולות קפאין בדיוק באותו טעם.

הרב שמעתי עליהן ואפילו ניסיתי אחת, אבל לבטלה. בטח עצם האידיאה של הקפה היא שמתסיסה אותי. הנה, אומרים שגם בתה יש קפאין, והוא דווקא תמיד מרגיע אותי. אבל מה פתאום, יחיאל, אתה דואג לערנות שלי?

המזכיר כי הרי עוד מעט נכנסת אליך האשה שהבטחת לְמָרָן שלנו להתעמק במקרה שלה, ומפני שאני כבר מנחש שההתעמקות תהיה ממושכת, וגם לא קלה, חשבתי שכדאי שיהיה לך בשפע משקה שיחזק אותך, והלוא המזנון עוד מעט נסגר.

הרב התעמקות ממושכת? למה? מאין לך? מה אתה יודע שאני לא יודע? ובכלל, איפה התיק שלה?