קלסיקה אמריקאית: סיפור אהבתם הלא ממומשת של גבר ואישה צעירים בחברה הגבוהה של ניו יורק בשלהי המאה ה-19 - אחד הרומנים האמריקאיים הגדולים, פרי עטה של אדית וורטון, אשר זיכה אותה ב-1921 בפרס פוליצר, הראשון שהוענק לאישה.
ניולנד ארצ'ר, עורך דין צעיר ועשיר המאורס לבת אצולת הממון הניו-יורקית, נשבה בקסמה של בת דודתה אלן, המפגינה עצמאות שאינה מתקבלת בעין יפה בחדרי ההסבה המפוארים. תחילה נחוש ניולנד לנהוג כראוי וכמצופה מגבר במעמדו. כשאינו יכול עוד לשאת את הצביעות שמכתיבה כל צעד בחייו, הוא מגלה שמאוחר מדי לשינוי.
עידן התמימות, בתרגום עידית שורר, מתאר חברה שבה גינונים וכללי טקס חשובים יותר מן החיים עצמם, ובוודאי חשובים יותר מן האהבה. זהו סיפורו של מעגל חברתי שקשה לחיות בו אבל בלתי אפשרי לעוזבו, רומן על ערגה ועל החמצה, שבו הרגשות העזים ביותר מובעים בלחישה מאחורי מניפה.
באחד מערבי ינואר בתחילת שנות השבעים שרה כריסטין נילסוֹן באופרה "פָאוּסט" באולם "האקדמיה למוזיקה" בניו יורק.
אף על פי שכבר דובר על הקמתו של בית אופרה חדש, במקום נידח ומרוחק בכרך, "מצפון לרחוב ארבעים ותשע", בית אופרה שיתחרה בעושר ובפאר באלה שבבירות אירופה החשובות, היו נציגיה של החברה הגבוהה שבעי רצון לפי שעה לשוב ולהתקבץ מדי חורף בחורף בתאים האדומים והמוזהבים ב"אקדמיה" הישנה והידידותית. השמרנים הוקירו אותה כיוון שהייתה קטנה ולא נוחה ומשום כך הרחיקה את "החדשים", אנשים שניו יורק החלה להתיירא מפניהם אך בד בבד גם להימשך אליהם; הרגשנים דבקו בה בזכות הזיקות ההיסטוריות שנקשרו אליה, והמוזיקליים בזכות האקוסטיקה המצוינת שלה, תמיד תכונה בעייתית כל כך באולמות שנבנו לשם האזנה למוזיקה.
