מבחר ראשון בעברית משירי המשוררת האמריקאית אֵדה לימון, המרבה לעסוק בשירתה בטבע כמקור להתחדשות ולנחמה מול חוויות אנושיות של בדידות וניכור.
אֵדה לימון נולדה ב-1976 וגדלה בסונומה, קליפורניה, במשפחה ממוצא מקסיקני. פרסמה עד היום שישה קובצי שירה, שזכו למועמדויות ולפרסים חשובים, בהם פרס הספר הלאומי ופרס מעגל המבקרים. לימון היא האישה הראשונה ממוצא לטיני שנבחרה, ב-2022, לתפקיד "שרת השירה" – המשוררת הלאומית (Poet Laureate) – כהונה שהוארכה באופן תקדימי בקדנציה נוספת עד לשנת 2025, וכמה משיריה עתידים להישלח לחלל על ידי נאס״א ב-2024.
על הכריכה, דימוי רקפת עוצר נשימה של אורי גרשט, עליו כתבה עורכת ומתרגמת הספר, מרב פּיטוּן:
מי שיקראו בספר ודאי יבינו מה קרה לי כשהבנתי כמה מתאימה העבודה הזאת להיות כריכתו של ספר שיש בו כל כך הרבה פרחים, צמחים ועצים, שעוסק בשורשים (קדומים ועכשוויים, ממשיים ומטאפוריים) של זהות – אישית ומשפחתית, לאומית, אוניברסלית, ובשאלות של בקיעה ופריצה מתוכם החוצה.
התצלום המופלא הזה [...] מחזיק את שבריריות הקיום לצד היופי שבו, תחושת איום וסערה וגם עדינות ועונג. כשם ששירה מבקשת מאיתנו לעצור, להשתהות, להתבונן, כך גם הרסיסים שבתמונה, שמקורם ברקפת אחת פרטית, מסוימת, והם ממשיכים לנוע ולהחזיק גלקסיה שלמה של אפשרויות.
העץ המושיע
זֶהוּ הַחֵלֶק הַמְּצַנֵּן שֶׁל הַחֹם
כְּשֶׁהַכֹּל: קוֹרַת הַקְּפִיצָה
בְּקָצֵהוּ הָאָדֹם שֶׁל שָׁעַר הַזָּהָב, בֵּית הָעֵץ
הַמַּתַּכְתִּי הַנִּשָּׂא שֶׁל אֶמְפַּיְר סְטֵיְיט,
צוּק הַסֶּלַע הַשָּׁחֹר שֶׁל חוֹף סוֹנוֹמׇה,
שְׁאֵרִיּוֹת הַגְּלוּלוֹת בַּמְּגֵרָה, הֶחָתָךְ
הָאָדִישׁ, הַמְּכוֹנִית הַדּוֹהֶרֶת, מַעֲבַר הַחֲצִיָּה,
תַּמְרוּרֵי הֶעָצוֹר, הַלְוַתֵּר, לְוַתֵּר, לִגְמֹר עִם זֶה,
הַכֹּל מֵאֵט לִכְדֵי נְסִיעָה נֶחְמָדָה לְמַדַּי. דַּי בְּמַרְאֶה
שֶׁל עֵץ כָּלְשֶׁהוּ נוֹשֵׁם וְגַלְגַּלֵּי הַמֹּחַ
נִרְגָּעִים עַל סְפִינַת הַמִּדְרָכָה. הָעֵץ הַזֶּה,
הַדָּבָר הָרָזֶה הַהוּא שָׁם,
יָכוֹל לְהַצִּיל חַיִּים, אַתָּה מֵבִין? הוּא מוֹשִׁיעַ
בְּכָךְ שֶׁאֵינוֹ מְנַסֶּה. עֲלֵה, כְּמוֹ פֶּתֶק
מֻחְלָק תַּחַת דֶּלֶת עֶצֶב נְעוּלָה
(אַמְבָּטִיהָ מְלֵאָה, שִׁכְרוֹן יֵאוּשׁ) מִכְתַּב
חַי קָטָן שָׁאוֹמֵר רַק – הִשָּׁאֵרי.
