מותחן ספרותי מאת הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק, כלת פרס נובל לספרות ופרס מאן־בוקר הבינלאומי, מחברת הספר הנפלא ספרי יעקב.
במסווה של תעלומה בלשית, חוקרת טוקרצ'וק את נימי נפשה של ינינה, אישה בודדה שמלאה באהבה לבעלי חיים ולטבע, אך מתעבת מסגרות וסדרים חברתיים. היא מתגוררת לבדה בכפר פולני נידח, ומתפרנסת משמירה על בתים של תושבים שברחו מהכפר בעונת החורף. את שעות הפנאי שלה היא מעבירה בעריכת מפות אסטרולוגיות ובתרגום שיריו של ויליאם בלייק.
כאשר גופה של שכן שלה מתגלה בביתו, ופותחת שרשרת מיתות מוזרות של כמה מתושבי הכפר המבודד, מתעורר חשדה של ינינה כי מדובר ברציחות. היא מחליטה לחקור את העניין בדרכים לא קונבנציונליות, בהן עריכת מפות אסטרולוגיות למתים, כדי לסייע למשטרה המתמהמהת בפענוח הפרשה.
באמצעות סיפורה של ינינה, טוקרצ'וק מותחת ביקורת חריפה על הממסד הדתי ועל תאוות הציד, ומעלה שאלות קיומיות על בדידות, טירוף וגורל כל היצורים כולם, בעולם אלים ומתחסד.
1. ועכשיו שימו לב!
"מיום שבחר בדרך הרת סכנות,
היה איש תם וישר מהלך בשפלות רוח
בגיא צלמוות."
בגילי, ובעיקר במצבי, אני חייבת לרחוץ היטב את הרגליים לפני השינה, למקרה שאצטרך להתפנות באמבולנס באמצע הלילה.
אילו טרחתי באותו הערב לבדוק באלמנך גרמי השמים מה קורה שם למעלה, בכלל לא הייתי הולכת לישון. אבל נרדמתי ושקעתי בשינה עמוקה. הסתייעתי לשם כך בתה מצמח הכּשוּת, ובנוסף לקחתי גם שתי טבליות ולריאן. ולכן, כאשר באמצע הלילה העירו אותי דפיקות חזקות בדלת — דפיקות אלימות, פראיות, ולפיכך מבשרות רע — היה לי קשה להתאושש. קפצתי באחת ונעמדתי מתנודדת ליד המיטה, כי הגוף הרוטט, המנומנם, התקשה לעבור פתאום משינה תמימה אל המציאות. הרגשתי חולשה, הסתחררתי כמו הייתי על סף איבוד הכרה. זה קורה לי, למרבה הצער, לאחרונה, וזה קשור לתחלואים שלי. הייתי צריכה להתיישב ולחזור ולומר לעצמי: אני בבית, לילה, מישהו הולם בדלת, ורק כך הצלחתי להשתלט על עצבַּי. כאשר חיפשתי בחשיכה את נעלי הבית, שמעתי שהאיש שהלם בדלת מקיף עכשיו את הבית וממלמל לעצמו.
