ג'ון בורוז (1921-1837) הושפע בנעוריו מתורתו של רלף וולדו אמרסון, נחשב לתלמידו וליורשו הרוחני של הנרי דייויד תורו וזכה לעידודו של המשורר וולט ויטמן, שהמריץ אותו לפרסם את מסותיו על הטבע. המסה הבשורה על פי הטבע ראתה אור לראשונה בשנת 1912 בספרו של בורוז Time and Change.
כותב בורוז בספר:
אני עצמי מעולם לא ניסיתי ללמוד את הטבע עם מחברת וזכוכית מגדלת בידִי. אני מעדיף לבלות איתו את זמני. מטיילים יחד או יושבים יחד, והאינטימיות בינינו גדֵלה עם העונות. את מה שלמדתי על אורחותיו למדתי בקלות, כמעט לא במודע, בעודי דג או מקים לי אוהל או סתם משוטט באפס מעשה. למנהגַי חסרי השיטתיות יש ללא ספק חסרונות משלהם, אבל יש להם גם יתרונות. מרדף מאומץ מדי מֵביס את עצמו. בשדות וביערות, יותר מאשר במקומות אחרים, הדברים כולם מגיעים אל מי שמחכה, כי הכול נמצא בתנועה וללא ספק יגיע במוקדם או במאוחר עד אליך.
