בספר ה-12 בסדרת הבלש הארי הולה של יו נסבו, מבין גיבורנו שהפעם הוא באמת הגיע לתחתית של התחתית: אשתו האהובה רקל זרקה אותו, האלכוהול חזר לחייו, ואויב ותיק נוסף שלו - האנס והרוצח הסדרתי סוויין פינה, שהארי הכניס לעשר שנים בכלא - מסתובב לו חופשי. הארי בטוח שפינה לא יאחר לנקום באנשים היקרים לו.
אם לא די בכל אלה, ובהנגאובר אליו הוא מתעורר בבוקר אביבי אחד בדירתו שבאוסלו, כשהוא פוקח את עיניו הוא מגלה שידיו ובגדיו מגואלים בדם, ושאירועי אמש נמחו כליל מזכרונו.
"על מה אתה מסתכל?" הוא שמע קול מאחורי הכיסא שעליו ישב. הוא התגבר על מחאת השרירים הכאובים, סובב את ראשו ונשא עיניו מעלה. וראה שמדובר בלקוח חדש. הזקן נטה לשכוח יותר מאשר בעבר, אבל מעולם לא שכח פָּנים שנכנסו אל "סימֶנסֶן ציד ודיג". הלקוח הזה לא מתכוון לקנות נשק או תחמושת. עם קצת ניסיון ניתן היה לקבוע על פי המבטים מי מעלה גירה, מי שייך לחלק במין האנושי שאיבד את האינסטינקט להרוג, מי אינו שותף לסודם של האחרים: ששום דבר לא מסב לגבר תחושה יותר משכרת של חיוניות מתקיעת כדור בגופו של יונק חם.
