"זהו סיפור על רצח. ואולי זה לא לגמרי נכון. במהותו, זהו סיפור אהבה, לא? סיפור אהבה מהסוג העצוב ביותר — על סופה של אהבה, מותה של אהבה", כך נפתח רוחות הזעם מאת הסופר והתסריטאי הבריטי-קפריסאי אלכס מיכאלידס, מחבר רב המכר העולמי המטופלת השקטה.
לאנה פראר היא כוכבת קולנוע מתבודדת ואחת הנשים המפורסמות בעולם. מדי שנה היא מזמינה את חבריה הקרובים לברוח ממזג האוויר האנגלי ולבלות את חג הפסחא באי היווני הפרטי שלה. מה שמתחיל כחופשה נוצצת, יסתיים כעבור 48 שעות ברצח. באי שהרוח ניתקה אותו נלכדו שבעה אנשים, אחד מהם הוא הרוצח. במותחן קצבי ומלא תפניות מנסה מספר הסיפור – שהוא גם אחת הדמויות בספר – לבנות מחדש את אירועי אותו לילה נוראי ואת מה שהוביל אליו.
הרוח היתה עזה באותו ערב — ערב הרצח. היא היתה אכזרית, זועמת — מתרסקת בין העצים, מסתערת לאורך השבילים, שורקת, מייללת, לוכדת כל צליל אחר ודוהרת איתו קדימה.
ליאו היה בחוץ כששמע את היריות. הוא היה על ידיו וברכיו, מאחורי הבית, הקיא בגינת הירק. הוא לא היה שיכור, רק מסומם. (מֵיאָה קוּלפָּה, אני חושש. הוא אף פעם לא עישן מריחואנה קודם לכן; כנראה לא הייתי צריך לתת לו.) לאחר ניסיון ראשוני חצי נלהב — שככל הנראה כלל חיזיון על־טבעי — הוא נתקף בחילה והתחיל להקיא.
