רצח של ילדה בת תשע מצליח לזעזע את עולמה של שָׂרִי חָליווה מקדימה־צורן, גיבורת ספרו העשירי של סמי ברדוגו. למשטרה שישה חשודים – שני פועלי בניין ערבים, שלושה צעירים, ואביה של הילדה. עיניה של שָׂרִי שמו לב לשישה לפני הרצח בדרך אגב, והם יעסיקו אותה לאורך הספר. הפשר של הרצח ושל הלך־הרוח ביישוב, שהפך להיות מורעל, מטרידים אותה מבלי שיתבהרו לה.
שָׂרִי, פקידה אצל רואה־חשבון, כבת 45, חיה את חייה מתוך תודעה מוותרת, בלי אמביציות ובלי יכולת החלטה. הסיפור־העצמי שלה מחוק, אפילו נטייתה המינית לא ברורה לה בתוך היחסים שהיא מקיימת במקביל עם סילבי, חברתה מימי השירות הצבאי, ועם קָרול, הבן של הבוס שלה, שמכאיב לה תמיד במיטות של החדרים לפי שעה. למרות קהותה של שָׂרִי, הרצח מפזר בנפשה באופן מוזר "פתיתים של אשמה אישית". אט־אט היא מתחילה לקלוט שיותר מן הרוצחים אמורה להעסיק אותה אָדֶל, הילדה הנרצחת.
"סמי ברדוגו מצליח לגרום לשָׂרִי – לכאורה דמות לא־כְלוּמית – לרתק אותנו בזכות הפרטים הייחודיים המפליאים, הממלאים ברזולוציה יוצאת־דופן את ההווה המתגלגל שלה", כותב עורך הספר, מנחם פרי. "תוך השתהות בסצנות לא רבות פורש הספר טקסט משולב, המהבהב בין מונולוג פנימי עקיף של שָׂרִי לבין דיבורו של המספר, עם כושר ראייה וּוירטוּאוֹזיוּת לשונית גְנֶסיניים, אך בשלל האופנים המקוריים הבֶּרדוּגוֹאיים".
הציור על העטיפה: פרט מ"דיאלוג חרישי" (2019), יוסי מרק
"ראיתי אותם", אמרה שָׂרִי ולא היתה חלשה. יחפה עמדה לנגד החוץ הפתוח.
זה היה הלב, שדיבר גם הוא ופיזר דפיקות נמהרות תחת חולצת הטריקו הקצרה הוורודה־בהירה ששָׂרִי לבשה. קור וחום התפשטו בבית־החזה שלה, שהָלַם והפגין את טִרדתו, הפריע לא בפעימותיו הלא־סדירות, אלא באיתותים שהזכירו וסימנו את כל הלא־בסדר הרע והנורא שקרה כאן ביום שלישי לפני חמישה ימים, פחות או יותר באותה שעת אחר־צהריים מאוחרת של עכשיו. שָׂרִי שילבה את הזרועות ושיפשפה לאט את מורד הכתפיים ורצתה להשיל את מה שמדאיג, כאילו מה שמדאיג הוא מין אבקה מגרדת, ותכף התכוננה לגנוב שאיפה עמוקה וישרה לתוכה, קיוותה לספוג בעזרתה את הנעים ואת השלֵו שריחפו לפניה והיו קרובים אליה מאוד.
