אמרות משפחה הוא ספרה המצליח ביותר של נטליה גינצבורג, שהפך אותה לסופרת פופולרית בקנה מידה עולמי, מכר יותר מחצי מיליון עותקים באיטליה בלבד וזיכה אותה בפרס סטרגה. הספר תורגם לעברית ב-1988 כלקסיקון משפחתי (עם עובד) ועכשיו בתרגום חדש של מרים שוסטרמן-פדובאנו ומנחם פרי (הספריה החדשה).
אמרות משפחה מבוסס על סיפור חייה של גינצבורג, ורוקם תיאור נדיר, רגיש והומניסטי של חיי משפחה ותקופה מנקודת מבטה של גינצבורג הילדה והנערה (אז נטליה לוי) בטורינו, לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה.
בפתח הדבר לספר כותבת גינצבורג: "כתבתי רק מה שאני זוכרת. לכן, אם קוראים את הספר הזה ככרוניקה, אפשר לטעון כי יש בו אינסוף לָקוּנוֹת. אף שהוא מתבסס על המציאות, אני חושבת שיש לקרוא אותו כאילו הוא רומן: מבלי לתבוע ממנו לא יותר ולא פחות ממה שרומן יכול להציע".
אנחנו שלושה אחים ושתי אחיות. אנחנו גרים בערים שונות, אחדים מאיתנו שוהים בחוץ לארץ, ואיננו מתכתבים לעתים קרובות. כשאנחנו נפגשים, אנחנו עשויים להיות אדישים זה אל זה, או פזורי דעת. אבל די בינינו במלה אחת. די במלה אחת, בביטוי אחד: מאותם ביטויים נושנים, שנשמעו וחזרו פעמים אינספור בימי ילדותנו. די שנאמר: ‘לא באנו לבֶרגמו לעשות פיקניק’, או ‘כמו מה מסריחה חומצה גופריתית’, ובבת אחת אנו שבים ומוצאים את הקשרים הישנים שבינינו, ואת הילדות והבחרות שלנו, הקשורות ללא התר בביטויים האלה, במלים האלה. די באחת מן המלים האלה או מן הביטויים הללו בשביל שנזהה זה את זה, את אחינו, אפילו בחשכתה של מערה, בין מיליוני בני אדם.
