ולנטינו, מזל קשת, משפחה, בורגנות – הם ארבע מפסגות יצירתה של הסופרת האיטלקית נטליה גינצבורג. בכולם עומדת במרכז המשפחה: משפחה בעיר שדה, התולה את תקוותיה לצאת מהמצוקה ומהסתמיות בבן הבכור, שכמובן אינו עומד בציפיות; משפחה עם אם דומיננטית החולמת על חיים אחרים, בעיר הגדולה; רסיסי משפחה מודרנית, החיה ברומא הגדולה ומנסה לשמר איכשהו את המוסד המקולל-האהוב של משפחה זעיר-בורגנית; בעל שבוגד באשתו, אשה שבוגדת בבעלה.
המבט הצלול של גינצבורג אף פעם אינו ציני, אבל הוא נטול אשליות. העצב הגדול והמלנכוליה, התקוות הכבות בעודן באיבן, הטרגדיות הנוגעות ללב, הבדידות והמוות - כל אלה נפרטים בכתיבתה לרשמים זעירים, לפרטים "צדדיים" מצחיקים ומכמירי-לב גם יחד. בתוך מה שנראה כמהלך צפוי, מצליחה גינצבורג לשתול תדיר איזו הפתעה. ומצד שני, האירועים הגדולים, המרעישים ("בסוף החורף מת אבי"; "ודאי נודע לך על מותו של קיט"), כמעט מובלעים בתוך כל מה שסמוך להם, עד שבעצם כל הדרמה מוזזת הצידה אל הפרטים הלא-שייכים שבסביבה, ההופכים להיות שייכים כל-כך.
