מבחר סיפורים של הסופרת הברזילאית (היהודייה) קלאריס ליספקטור, אשר נכתבו לאחר קשרי משפחה, ושבים ומגלים את כוחה העצום של ליספקטור.
"הקמתי את המכשולים הכי מלאכותיים לאותו דבר סמוי שהיה האושר. האושר תמיד יהיה סמוי בשבילי", אומרת הגיבורה-המספרת של הסיפור שעל שמו נקרא הקובץ. האושר הסמוי הזה הוא רגע חמקמק, משום שהוא כולל יסודות רבים כל-כך של משהו מנוגד. ליספקטור היא אמנית של מצבים רגשיים שאין להם שם פשוט.
רבים מן הסיפורים בקובץ חותרים לרגע של משבר, שהוא רגע מכאיב ומענג של גילוי מהותי, רגע שבו נוגעים בקרקעית, ושגם אם הוא אינו מביא להשתנות גמורה בחיים, הוא מבשר שינוי מכריע. לפעמים דווקא טעות חמורה היא זו שפותחת במקרה את הדלת הזאת. כך או כך, זה רגע של התעוררות לחיים - לחיים הממשיים שהתמהמהו, בלתי-נראים. זהו רגע קטן, שמוכרע בו משהו גדול.
ולאט מאוד ראיתי את המורה כל-כולו. לאט מאוד ראיתי שהמורה גדול מאוד ומכוער מאוד, ושהוא הגבר של חיי. הפחד החדש והגדול. קטנה, סהרורית, בודדה, לנוכח מה שהחירות הגורלית שלי הוליכה אותי אליו בסופו של דבר. החיוך שלי, כל מה שנשאר מהפרצוף, גם הוא נמחק. אני הייתי זוג רגליים מאובנות על הרצפה, ולב שמרוב התרוקנות נראה כגוֹוע בצמא. שם עמדתי, מחוץ להישג ידו של האיש. לבי גָווע בצמא, כן. לבי גָווע בצמא.
