עשר אגורות

לאוניד פקרובסקי

תיאור
כתיבתו הססגונית של לאוניד פקרובסקי, דמויותיו התמימות והמתוחכמות בו־זמנית, הממשות והבדיון השלובים זה בזה, מעניקים לסיפוריו הקצרים אופי של מְשָלִים מודרניים, משלים על חיינו כאן ועכשיו.

 

פקרובסקי מעמת את גיבוריו עם המציאות הישראלית העכשווית, על מנהגיה, אמונותיה וסייגיה. כך, למשל, הוא הופך את משה רבנו, שנאסרה עליו הכניסה לארץ ישראל, לשוהה בלתי חוקי במדינת ישראל; את פושקין, שמשהו במקורותיו היה קשור באפריקה, הוא מלביש בדמות עולה חדש מאתיופיה; את הילד שהגיע לארץ מבוכרה והיה לספר נשים מחולון הוא משגר לאליפות העולם באמנות הסַּפרות.

 

זהו ספרו השלישי של פקרובסקייליד קייב, בעל תואר שני בתולדות האמנות, אשר במסגרת עבודתו במשרד התרבות בקייב אצר תערוכות רבות. בישראל הוא מתפרנס מעבודתו כשוער ומתגורר בבת ים.

מתוך הספר
זה מה שקרה: אני מגיע לעבודה, פותח את הדלתות בבניין שברחוב דובנוב 10, בו אני עובד כשומר. אחר כך שותה תה ומאזין לחדשות הבוקר. פתאום נכנסת ללובי אישה צעירה. היא נראית נסערת. וכך היא מספרת:
"אתמול בערב, אבא שלי היה כאן אצל רופא כירורג, פרופסור ק'. הוא היה המטופל האחרון באותו יום. אחרי הביקור אבא הלך הביתה. גם הפרופסור הלך, לאחר שנעל את המרפאה שנותרה ריקה. כשאבא שלי חזר הביתה הוא גילה שהארנק שלו איננו. תגיד, אף אחד לא החזיר אליך ארנק ללובי?"
"לא," אני אומר, "אף אחד לא החזיר לפה ארנק. אבל עכשיו צריך להגיע המנקה. אז חכי קצת."
"אני מאוד ממהרת לעבודה ולא יכולה לחכות. זה מספר הטלפון של אבא שלי. קוראים לו שמוליק. הוא יושב בבית ומחכה לדעת מה קורה."