זֶ'.אַ. מספרת לנמען בדוי על חוויה קיומית מבעיתה ששינתה את כל הבנת החיים שלה. ביום הקודם, הלכה לנקות ולסדר חדר שנמנעה מלהיכנס אליו זה שישה חודשים. לגודל הפתעתה מצאה בו מִדבר של ניקיון. אך כשפתחה את דלת הארון, הלבין ליבה כמו ששיער מלבין - מולה התנועע ג'וק זקן, "קדמוני". כאשר טרקה בבהלה את הדלת, נלכד הג'וק בינה לבין דופן הארון, חי, מחצית גופו השתרבבה החוצה, והוא הביט בה בגובה ראשה.
חדורת גועל, היקסמות ותדהמה לא מפסיקה זֶ'.אַ. להסתכל בג'וק וחוֹוה שבר נפשי קיומי. היא מגלה בג'וק את גרעין החיים, החומר הבסיסי שלהם, את הזהות של חייה העמוקים ביותר.
התשוקה על־פי זֶ'.אַ. הוא ספר הסיפורת השביעי של קלאריס ליספקטור, מן הכותבות החשובות בדורנו, עליה כתבה המבקרת הפמיניסטית הלן סיקסו ספר שבו טענה שהיא "הסופרת הגדולה ביותר במאה העשרים", הניצבת "במדרגה אחת עם קפקא". ליספקטור־עצמה כתבה שמכל יצירותיה, התשוקה על־פי זֶ'.אַ. היא התוֹאֵמת ביותר את תביעותיה ככותבת.
ואז, לפני שהבנתי, הלבין לבי כמו ששׂיער מלבין.
מול הַפָּנים שהכנסתי אל תוך הפתח, קרוב מאוד לעיני, בחצי החושך, התנועע הג'וק הגדול. הצעקה שלי היתה כה חנוקה, שרק לפי השקט הקונטרסטי קלטתי שלא צעקתי. הצעקה המשיכה לחבוט לי בחזה.
זה כלום, לא קרה כלום - ניסיתי מיד להירגע נוכח הבהלה שלי. פשוט לא ציפיתי, בְּבית שעבר חיטוי קפדני נגד הסלידה שלי מפני ג'וקים, לא ציפיתי שהחדר הזה יחמוק. לא, לא קרה כלום. זה היה ג'וק שנע לאטו לעבר החרך של הדלת.
לפי האיטיות והגודל זה היה ג'וק זקן מאוד. האימה הארכאית שלי מפני ג'וקים לימדה אותי לנחש, אפילו ממרחק, את גילם ואת הסכנה הנשקפת מהם; אפילו מבלי להיתקל אי־פעם באמת בג'וק פנים אל פנים, הכרתי את אורחות־חייהם.
אלא שגילוי חיים פתאומיים בתוך מערומי החדר הבהיל אותי כאילו גיליתי שהחדר המת הוא למעשה רב־אונים. הכל כאן התייבש - אבל נותר ג'וק אחד. ג'וק כה זקן, עד שהיה קדמוני. מה שתמיד הגעיל אותי בג'וקים הוא שאבד עליהם הכלח והם בכל־זאת עכשוויים. לדעת שהם כבר היו על־פני האדמה, ובדיוק כפי שהם כיום, אפילו לפני שהופיעו הדינוזאורים הראשונים, לדעת שהאדם הראשון עלי אדמות כבר פגש אותם מתרבים וזוחלים חיים, לדעת שהם היו עדים להיווצרות המִרבצים הגדולים של נפט ושל פחם בעולם, והיו נוכחים במשך ההתקדמות הגדולה ואחר־כך הנסיגה הגדולה של הקרחונים - ההתנגדות הפסיבית.
