עלילת הרומן הדיסטופי של סלסט אינג, מחברת כל מה שלא סיפרתי ושריפות קטנות בכל מקום, מתרחשת בארצות הברית, שבה נכנס לתוקף חוק לשימור ערכי התרבות והמסורת האמריקאיים. משמעותו היא שכל אזרח צריך להפגין פטריוטיות ולהלשין על מי שלדעתו אינו כזה. כתוצאה מכך נרדפים בני המיעוטים, והסובלים מהגזענות הרבה ביותר הם אמריקאים ממוצא אסיאתי.
לרשויות הממשלתיות יש סמכות להכריז על בוגדים והחוק אף מתיר להן להפריד בין הורים לילדים, אם יש חשש שהחינוך של ההורים לא פטריוטי דיו. במציאות הזו חי הילד בירד עם אביו, בלשן שעובד כספרן בספרייה של אוניברסיטת הרווארד. אמו, משוררת סינית-אמריקאית, נעלמה במפתיע כשהיה בן תשע. כשהוא כבר בן 12, הוא מקבל ממנה גלויה מצוירת. בעקבותיה - בתוך אווירת הפחד, ובניגוד לציות השקט של אביו - בירד יוצא למסע רב תהפוכות שבו יגלה מה עלה בגורל אמו.
הלבבות האבודים שלנו מספר על כוחה של אהבה בכלל ואהבת אם בפרט, ועל החשיבות של מילים ושל יצירה, של שירים, אגדות וסיפורים – היכולים לשמש מפלט, לתת קול ולהאיר את החשיכה. סיפורם של בירד ואמו הוא סיפור משפחתי ואישי, המספר גם סיפור על חברה שלמה בעלילה בדיונית שאינה רחוקה כל כך מהמציאות.
המכתב הגיע ביום שישי. בתוך מעטפה שנפתחה ונסגרה מחדש במדבקה, כמובן, כמו כל המכתבים שהגיעו אליהם, ועליה המילים: "נִבדק לצורכי הגנה על ביטחונך — PACT". כשהתקבל בסניף הדואר, הוא עורר מבוכה: הפקיד פרש את המכתב שבתוך המעטפה, בחן אותו היטב, העביר אותו לממונה עליו, ומשם המכתב הועבר אל המנהל הראשי. אולם לבסוף נקבע שהוא לא מזיק, והוא נשלח ליעדו. ללא כתובת מוען, רק עם חותמת דואר של העיר ניו יורק מלפני שישה ימים. על המעטפה הופיע השם שלו — בּירד2 — ולכן הוא ידע שהמכתב נשלח על ידי אמא שלו.
כבר הרבה זמן שלא קראו לו ככה: בירד.
"קראנו לךָ נוח על שם אבא של אבא שלך," אמרה לו פעם אמא שלו. "בירד זה רק בגללך."
