תרגום ראשון לעברית מיצירתו של הסופר הצרפתי אנרי דה רנייה (1936-1864), חבר האקדמיה הצרפתית, עליו כותב עורך הספר, ראובן מירן:
דה רנייה הסימבוליסט כותב על הדברים הבוטים ביותר באלגנטיות מופתית. בשולי מהפכה צרפתית, שנדמה כי הדיה רחוקים מאוד, אנשים צעירים חיים אהבה חופשית, מתנסים בכל ההרכבים האפשריים, למן חילופי זוגות חסרי עכבות ועד הסָפִיזם המעודן והמוצנע.
יורש רחוק של הסופרים הפרועים בני המאה ה-18, רנייה המציא מחדש את האהבה שאינה נפרדת מן ההומור ובעיקר מן ההנאה ב"התעלסות" אישית לגמרי. כיצד לחמוק מן ההמולה של ההיסטוריה, מחרדותיה של התקופה אם לא בהיכנעות מתונה לדרכיה העתירות של התשוקה?
אם צריך לוותר על האהבה, לוּ אחליף אותה לפחות בתענוג! משלא יכולתי לזכות באישה שהייתי רוצה, נשבעתי לעצמי לקחת את הנשים שארצה. סכנות המלחמה מְלַבּוֹת את התשוקות; האוויר הפתוח והיין במחנות מאיץ אותן.
***
אָמֶלי ולוֹרָנס סבו פעם אחרונה ושילחו נשיקה לעבר הארמון שהצטייר בלבן על גבי זְהב עצי הפארק, על גגותיו וחלונותיו עם הרפפות הסיניות. הן היו מאושרות. האם לא כאן הן למדו להוסיף לידידות המקסימה שחיברה ביניהן את מה שחסר לה בדרך כלל כדי שתהיה דומה לאהבה – את ההתענגות?
