מרגרט אלינור אטווד (באנגלית: Margaret Eleanor Atwood; נולדה ב-18 בנובמבר 1939) היא סופרת, משוררת ומבקרת ספרות קנדית.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על מרגרט אטווד:
היא נולדה באוטווה שבאונטריו. מגיל צעיר היתה "תולעת ספרים" וקראה ספרות יפה וספרי מסתורין, מעשיות האחים גרים, סיפורי חיות קנדיים, וספרי קומיקס. אטווד החלה לכתוב בגיל 6 ונוכחה לדעת שהיא רוצה להיות סופרת בגיל 16.
ב-1957, היא החלה ללמוד באוניברסיטת ויקטוריה שבאוניברסיטת טורונטו. היא למדה אנגלית כחוג ראשי וחוגי משנה בפילוסופיה ובצרפתית. מבין מוריה נמנים ג'י מקפירסון ונורטרופ פריי. היא סיימה את לימודיה לתואר הראשון ב-1961.
בסתיו 1961, לאחר שזכתה במדליית פראט לספר שירה שיצא בהוצאה עצמית, Double Persephone, החלה ללמוד לתואר השני בקולג' רדקליף שבאוניברסיטת הרווארד בעזרת מלגת וודרו וילסון. היא קיבלה תואר שני מרדקליף ב-1962 והמשיכה ללמוד באוניברסיטת הרווארד במשך שנתיים נוספות, אולם לא סיימה מכיוון שלא השלימה את עבודת הדוקטורט שלה.
היא לימדה באוניברסיטת בריטיש קולומביה (1965), באוניברסיטת סר ג'ורג' ויליאם שבמונטריאול (1967 - 1968), באוניברסיטת אלברטה (1969 - 1979), באוניברסיטת יורק בטורונטו (1971 - 1972), ובאוניברסיטת ניו יורק, שם כיהנה כפרופסור ומופקדת הקתדרה על שם ברג לאנגלית. ב-1988 נבחרה כחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
אטווד מרבה לעסוק ולהתבטא בעניינים חברתיים ופוליטיים וכתבה, בין היתר, מספר מאמרים על ישראל והסכסוך הישראלי-ערבי. היא פעילה סביבתית ואקטיביסטית, ואף הפכה את ביתה לחסכני באנרגיה. נוסף על פעילותיה הפוליטיות היא פמיניסטית שנושאי מגדר ויחסי כוח מרכזיים בספריה. מבין הספרים הדנים בנושאים פמיניסטיים נמנים: "לטענת גרייס", "מעשה השפחה", "האישה האכילה", "עין החתול", ועוד. עבודתה אכן נחשבת למובילה בתחום הפמיניזם בשיח הפמיניסטי הרחב, אך למרות זאת אטווד נמנעת מלתייג את עבודותיה כפמיניסטיות.
אטווד זכתה בפרס מאן בוקר ובפרס ארתור סי. קלארק, הייתה מועמדת לפרס המושל הכללי בקנדה שבע פעמים, וזכתה בו פעמיים. בנוסף, זכתה בפרס דן דוד היא ידועה בעיקר בשל עבודתה הספרותית, אך גם שירתה מוערכת ביותר. מקור ההשראה לרבים משיריה הוא מיתוסים ומעשיות, שעניינו אותה בצעירותה.
