אחרי "האידיוטים" ו"אנרכיסט" מאת ג'וזף קונרד (נהר ספרים 2014) רואה אור בתרגום עברי ראשון "המלשין". כמאה שנה לאחר פרסומו מעורר הסיפור עניין רב בקרב חוקרי יצירתו של קונרד, המזהים בו את יסודותיה ומאפייניה של הפרוזה הקונרדית ואף רואים בו יצירת מופת בסוגת הסיפור הקצר - סיפור מהודק ומזוקק. רגשות עזים, אומר קונרד בסיפורו, מתעצמים בעת מצוקה, "על שפתו של קבר" כדבריו, ולא מן הנמנע אפוא שכמוהם מתלטשת גם אמנות הסיפור הקצר. "המלשין" הוא הוכחה יפה לכך.
הסיפור מוגש לנו באמצעות מספר עלום שם, השומע אותו מפיו של אנרכיסט המכונה מר X ולאחר שסיפר אותו כבר לחברו, האנונימי גם הוא. מר X מספר את סיפורו בשוויון נפש גם כשהוא מדבר על אהבה, בגידה או מוות. את הרגשות האנושיים האלה המפעימים מעביר לנו ג'וזף קונרד דרך עדשות אובייקטיביות כביכול, המקהות את עוקצם ויוצרות תחושה של ראיית מציאות אירונית מפוכחת.
