בספינות טרופות אנו מלווים שלוש שנים בחייו של איסאקו בן התשע, החי בכפר דייגים יפני מבודד וקטן, בסך הכל 17 בתים, אשר תושביו מצויים על סף רעב.
אבי המשפחה נעדר, לאחר שנאלץ לשעבד את עצמו. מילות הפרידה של אביו לאמו - "אל תניחי לילדים לרעוב" - מכוונות את מעשיו של איסאקו ועומדות בבסיס תפילתו לבוא "או־פונה־סמה" - ספינות העוברות בים, שתושבי הכפר, המתפרנסים בקושי מדגת הים ומהפקת מלח, מנסים למשוך אל החוף כדי לבזוז את מטענן.
כאשר מתנפצת אל החוף ספינה הנושאת מטען אחר מזה שציפו לו, אנחנו, יחד עם בני הכפר, נחרדים לגלות את תהפוכות הגורל האנושי בגרסה יפנית מאופקת אך אכזרית ומטלטלת לסיפור החטא ועונשו, פרי עטו של אחד מבכירי סופרי יפן, אקירה יושימורה.
לבו מתמלא שמחה גדולה רק מעצם המחשבה שיזכה לטעום ממנו בקרוב. אחיו ואחותו הקטנים לא טעמו אורז מימיהם, והוא דמיין בעיני רוחו את התענוג להגיש להם דייסת אורז בפעם הראשונה. מתיקות טעמה של הדייסה תשכר אותם.
