דוניא

בעיירה ערבית בצפון הארץ נעלמת אישה צעירה ושמה דוּניא (בערבית: העולם). היעלמותה מטלטלת את העיירה. בני משפחתה, שכנים ומכרים מתגייסים לחיפושים אחריה, אך מלבד גילויים של רוח התנדבות אזרחית חדשה, המאמץ אינו מעלה דבר. מכאן מתגלגל הסיפור אל קורותיהם של כמה מתושבי המקום מאז מלחמת 1948, אז גורשו מכפרם ולא הורשו

לשוב אליו.

אט-אט פורש לפנינו עודה בשאראת פסיפס מורכב של חיי שלושה דורות של ערבים במדינת ישראל: הם מתמודדים, כל אחד בדרכו, עם המצוקה הנפשית והכלכלית בעקבות אובדן הבית והרכוש, וממשיכים, כל אחד בדרכו, לחיות את חייהם, מקימים משפחות ונולדים להם ילדים. הסיפור ממשיך ומתאר את החיים בימי הממשל הצבאי המדכא והמשחית, את הניסיונות לפעילות פוליטית לאומית ופרוגרסיבית, ובעיקר את חייהן האישיים של הדמויות, את חלומותיהן ושאיפותיהן, את חיפושיהן אחר אהבה, חופש, רווחה והשכלה.

 
בשאראת אינו חוסך את שבט הביקורת מהתנהלות רשויות המדינה ואינו נרתע מלגלוג גם על גיבוריו הערבים, תמיד במבט אנושי וחומל, ומציג תמונה רחבה ומגוונת של חיי הערבים במדינת ישראל, שכמותה טרם נראתה בספרות.

עוד מספרי עודא בשאראת במגדלור