המספר-המתעד במפליגים, בן-דמותו של מחבר הספר, חגי ליניק, הוא הצעיר בין שישה אחים, שהבכור בהם נהרג בתאונת אימונים בצבא. זיכרונותיו הם מצבור רוחש חיים, המשתנה כל העת ב-14 פרקי הספר, שדמויותיהם משותפות. אפשר לקרוא רבים מהם כסיפורים נפרדים מצוינים, אך המכלול הביוגרפי העולה מהם - והגבולות הנזילים בין ממשות לבדיה בסיפורים - מתלכדים לכדי יצירה אחת שלמה.
במעברים אסוציאטיביים בין זמנים מערבל הספר סצינות של ילדות; התרחשויות בצל האח שנהרג; שתיקות של האם, שמעולם לא תפסה את בנה כמת מוחלט ומסתגרת בחיים אלטרנטיביים איתו; ולעומת אלה – סצינות מלאות חיוניות של האב, קבלן בניין, ראש מועצה ומפ"מניק נלהב נאמן לסטלין; המציאות הגרוטסקית של קבוצת הכדורגל הפועל יהוד; אתגרי האימונים של הקומנדו הימי שהמספר שירת בו, ועוד ועוד.
מפליגים הוא ספרו החמישי של חגי ליניק, חתן פרס ספיר לשנת 2011.
חמור אפור הביט בי ארוכות. מדי פעם הרעיד את עורו והניס מעליו את הזבובים. בצדי אפו הלבן בלטו שני נחיריו השחורים, שדרכם שאף אוויר קר ונשף אוויר חם, וסמוך לרגליו עמדה העגלה הדו־גלגלית של מחלק החלב. קצות יצולי הברזל נחו על האדמה הבוצית, וצידה האחורי הזדקר כלפי השמיים הנמוכים. עמדתי בקצה המדרון. החמור הביט עלי בעיניו הלחות, ומבטו הכהה והרך חשף בתוכי הרהור שנותר ריק. עמדתי לבד בעֵבר האחד של הוואדי, ובעֵבר האחר, על קצה הגבעה, היה צריף עץ שבו עמדו המתפללים דחוקים. קולותיהם נישאו רמים, ולפתע השתתקו כמתחבאים.
