מבחר משירתו של גבריאל פְּרַייל, בן-דורם של לאה גולדברג ונתן אלתרמן. כמוהם, פרייל נולד במזרח אירופה בתחילת המאה העשרים וכתב שירה משובחת בעברית; בשונה מהם, הוא חי בארצות הברית, ופעל בחוג ההולך ומצטמצם של היוצרים העבריים והידיים המודרניסטים באמריקה, עד שהיה לאחד מאחרוניו.
השירים ששלח משם לארץ הם ממיטב השירה העברית במחצית השנייה של המאה העשרים, ובפרפרזה על אחד משיריו, כינה אותו המשורר וחוקר הספרות דן פגיס "הדוכס הגדול של ניו יורק".
את הספר ערכו דן מירון, החוקר את שירת פרייל, וגדעון טיקוצקי, והוא רואה אור בסדרת מבחר | זוטא של הקיבוץ המאוחד.
על לאה שאיננה
לֵאָה אֵינֶנָּה. וַאֲנִי בְּבֵית הַקָּפֶה
מְנַסֶּה לְהַפְרִיחַ דְּבָרִים
עַל יַד הַסֵּפֶל הַחוּם
כְּאִלּוּ לֵאָה עוֹד פֹּה.
וְהֵם נִשְׁמָעִים כְּבִמְקוֹמָם
בָּעוֹלָם לֹא שֻׁנָּה
בְּטֶרֶם יָשְׁנָה.
עַכְשָׁו אֵין מִי שֶׁיַּסְבִּיר
אֶת יְשִׁימוֹן הֵעָדְרָהּ.
בְּזַרְזִיפִים נִלְאִים
דָּעֲכוּ עֲצָמִים.
וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת
הִכְבִּיד אֵלֶם הַמַּרְאוֹת.
בִּירוּשָׁלַיִם יֻתְּמוּ בָּתֵּי שִׁיר
וּמִן הַסֵּפֶל הַחוּם
עוֹלָה הַמְּלִיחוּת
שֶׁאֵין מִלְּבַדָּהּ אַחֶרֶת.
שני גונֵי לובן
הַיָּשִׁישׁ בַּעַל הַזָּקָן גָּרַף לוֹ שֶׁלֶג בִּמְתִינוּת
וְלֹא עָמַד עַל שְׁנֵי גּוֹנֵי הַלֹּבֶן כִּתְּרוּהוּ:
הָאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לִשְׂעָרוֹ, הַשֵּׁנִי שֶׁלָּחַשׁ לְרַגְלָיו.
וַאֲנִי יָדַעְתִּי, שֶׁהֲבָנָה סְמוּיָה, הֲדָדִית, רוֹוַחַת בֵּינֵיהֶם:
הָעֲלוּמִים הַמְלַבְלְבִים שֶׁלַּשֶּׁלֶג וְנִסְיוֹנוֹת שְׁנוֹת שְׁקִיעָה,
מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה, מְהַוִּים אֵי־שָׁם
אַמַּת־מִדָּה לָאָדָם, אַחַת עַל אָרֶץ.
