ספר הנשים

מתוך הסיפור מדונה:

ביום ההולדת שלי יצאתי לבר ליד השוק, ישבתי בחוץ והסתכלתי על המדרכה ממול. השמש הייתה אדומה, עוד נגעה בבתים הנמוכים, המוזנחים, נאחזה בחוטי החשמל הפרועים, הנִּגלים, אבל אז נפלה אל הים. גברים עמדו והשתינו עם הפנים אל הקיר ועם הגב אל הרחוב. גם על המדרכה, בלי שריח השתן שלהם יגיע אלי. וכשהחשיך נכנסתי פנימה אל הבר וראיתי שם גברים עם נשים אבל הייתי אישה לבד, בת חמישים ואחת, בדיוק ביום ההולדת שלי. לפני ארבע שנים בעלי עזב את הבית עם בחורה שעבדה אתו במשרד. יש לי שתי בנות שגרות באותה עיר קטנה ופעם בשבוע אני רואה אותן, אבל כשהן רצו שנחגוג את יום ההולדת שלי כמו בכל שנה, במרפסת עם ארוחה ועוגה, אמרתי להן שהפעם אני רוצה לצאת עם חברה והסברתי שנצא לסרט ואחר כך לבית קפה ושזה יחסוך להן את ההכנות. יום ההולדת הגיע. לא הלכתי לסרט עם חברה, אלא לבר שאני רואה כל יום שישי כשאני עושה קניות בשוק.

גברים יושבים שם סביב שולחנות בחוץ, שותים בירות בכוסות גדולות. מעשנים ומעשנים. הדלת נפתחת. המלצרית יוצאת מתוך הבר ויחד אִתה מוזיקה יוונית יוצאת אל הרחוב. גברים יוצאים מהבר, גברים משתינים על קיר ממול, ממלאים אותו בכתמים שחורים. אני מסתכלת עליהם עומדים עם הגב, המדרכה מתחת לרגליים שלהם, הפשׂוקות. השנה אין עוגת שוקולד עם הבנות שלי, יש בירה ומוזיקה ברחובות רחוקים מהמשרד שאני עובדת בו ומהבית שלי, כי השנה, השמש תיפול על הבתים והלילה יבוא וישתלט כשהוא לוקח את מקומה, ואני אהיה עם אלכוהול, גברים, רחובות מתקלפים, מוזיקה יוונית שיוצאת עם מלצרית, דלת פתוחה, עד שאפול גם אני אל מיטה בסוף יום ההולדת שלי אדומה מאלכוהול כמו השמש הזאת שנשמטת אל הלילה אחרי שלא הצליחה להחזיק בחשמל והוא הולך ומשתלט עלי ועליה, מפסידה את עצמי אל תוכו, לילה מנצח.