מסע דילוגים

מפּחד מלאך השִכחה, שכנפיו הפרושות סוככות על הכול, אני ממהר להעלות על הכתב את זכרן של אותן פגישות אקראי שהטביעו עליי את חותמן בטרם יתפוגג רישומן, או אירועים בעלי משמעות מן העבר הצפים ועולים להרף עין מירכתי הזיכרון בטרם ישובו לצמיתות אל הנשייה.

מבחר של יצירות קטנות מעין אלו הראיתי לחברי אֹהד זמורה, עורך "דבר השבוע", בשעה שהזמין אותי להשתתף בקביעות בשבועונו. הוא חיבב את הטקסטים האלה — ה"וִינְיֵטוֹת" כפי שכינה אותם — ולמענם ולמען אלה שעוד עתידים היו להיכתב כונן את המדור "מזיכרונותיה של תולעת ספרים", ובו נדפסו כמעט בכל שבוע במשך תריסר השנים שבהן "דבר השבוע" היה ביתי הספרותי. מאֹהד למדתי שאת המונח וינייטה טבעו מומחי סְדר וטיפוגרפים צרפתים לשם אפיון הדימויים הדקורטיביים, מִשלבות של עלי גפן, אשכולות ענבים, שׂריגים וקנוקנות, שבהם עיטרו את העמודים הפותחים ואת העמודים החותמים של פרקי הספרים שעיצבו.