חלומותיהם החדשים

"כששבו על עקבותיהם ומשמאלם התנשאה החזית החומה, הקודרת, של כנסיית יוחנן הקדוש על מגדלה הגולמני, המגושם, כבר עמדה השמש גבוה בשמים. שותקים עברו על פני חומת בית הספר האנגליקני, שבתוך מתחם הכנסייה, ואת תשומת לבה של אלמה משך ציור, שיד חסודה, חפה ככל הנראה מאבק הרהורי כפירה, ציירה בלבן ובתכלת על דלתות הברזל החלודות הסוגרות על מגרש החניה של בית הספר: מלאך בגיל העמידה עם מבט נוגה וזקן צרפתי מעוצב, ומלאכית עולת ימים שתוֹם ושוויון נפש נשקפים מפניה – שתי דמויות צחורות, ערטילאיות, כמעט שקופות לחלוטין, שמרחפות בתוך חלל תכלכל, חלומי, ואוחזות יחדיו, נוגעות לא נוגעות, בכדור הארץ כאילו הוא כדור משחק. "חבל שלא הבאתי אתי מצלמה," אמרה אלמה. "זאת יכולה להיות עטיפה נהדרת לאיזה ספר שאולי אכתוב פעם.""