טבע דומם עם ילדה

מתוך ספר שיריה התשיעי של ריקי דסקל בעריכת חיים באר:

צֵל בַּשְּׂדֵרָה הַמֶּרְכָּזִית, בִּשְׁתֵּי גְּדוֹתֶיהָ בָּתֵּי אַמּוֹת וּמִדּוֹת, רַבֵּי הוֹן הוֹד וְעָמָל, עֲשׂוּיִים עַד אַחֲרוֹן הַחוּטִים, הַחֲרוּזִים, הַגִּירִים, הַפְרֵיֵמִים הַמְּתֹעָשִׂים, הַפְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת הַשְּׁבוּרוֹת, חָמְרֵי הַגֶּלֶם, הַטֶּכְנִיקָה וְהַמֵּכָנִיקָה, עַד תּוֹעֲפוֹת הַצֶּבַע, הַזֵּעָה, הַשַּׁעֲוָה וְהַדִּמְיוֹן הַהוֹלְכִים כִּתְעָלוֹת וֵנֶצְיָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל. שָׁם, עַל נְהַר פִּצְפּוּצֵי הַחֲצָצִים תַּחַת רַגְלֵי הָאֲלָפִים בְּנַעֲלֵי הִתְעַמְּלוּת, מַסָּעוֹת, טִיּוּלִים, סַנְדָּלִים, כַּפְכַּפִּים, נַעֲלֵי עוֹר, בַּד וְאַף נַעֲלֵי שְׁפִּיץ אַכְזָרִיּוֹת בִּמְיֻחָד, מוּטָל עַכְבָּר אָפֹר קָטָן, מִיקִי מָאוּס מֵת, זְנָבוֹ הַדַּק מִתְעַקֵּל כְּמַמְתַּק יְלָדִים. מֵמֶנְטוֹ מוֹרִי קוֹרֵץ גּוּפוֹ הָרָפוּי מֵמֶנְטוֹ מוֹרִי.

כתבה אביבית משמרי על טבע דומם עם ילדה:
כל תמונת טבע דומם מכילה היכן שהוא גם "ממנטו מורי", תזכורת תמידית למוות האורב. וכשבתמונה כזו מתקיימת ילדה, תודעת המוות מרחפת מעליה עוד מגיל מוקדם, ודאי בתקופה רוויית מלחמות, עקירות ואובדנים תכופים. בספר החדש [...] ריקי דסקל מקפיאה לרגע נצחי את תמונות העבר כדי לשוב אליהן ממבט מבוגר, מפוכח. ילדות העומדת בצל תמידי של צער וגעגועים, ואיתה גם רגעי חן וחסד, כשכל אלה משתלבים לכדי עולמה המר-מתוק של ילדת שנות החמישים. שלא כמנהגה כותבת המשוררת הפעם בפרגמנטים של פרוזה, אבל עדיין אפשר להכיר מאפיין מובחן של כתיבתה: ויזואליה לופתת, ציור מוחשי של תמונות חלומיות שיש בהן מן הסוריאליזם או הגותיקה, המתקיימות ממש בלב היומיום. לא במקרה שער שלם בספר מוקדש לשברי חלומות מכושפים, לצד הזיכרונות, ולצד האנשים שכבר אינם איתנו, שכן כל אלה מצטרפים לתמונה רבת השכבות של הנפש שבגרה.

הדימוי על הכריכה: אריה ארוך, "ילדה חוזרת מבית הספר", 1958