פתאום קם אדם בבוקר

אָדָם בֶּאֱמֶת אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְסֵפֶר אֶחָד בְּחַיָּיו
כַּאֲשֶׁר כָּל חַיָּיו נִקְבָּצִים לְעֵינָיו בַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְעֵינָיו
כַּאֲשֶׁר הוּא קוֹרֵא בּוֹ דַּף אַחַר דַּף וְרוֹאֶה לְעֵינָיו
אֵיךְ יוֹם אַחַר יוֹם רָדַף כְּמוֹ דַּף אַחַר דַּף
בַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְעֵינָיו.

בימים קדומים קדומים

                               לשאול המשורר

בְּיָמִים קְדוּמִים קְדוּמִים

הַכֹּל הָיָה שֶׁמֶשׁ

וְהַכֹּל הָיָה הָר

וְהַבִּקְעָה בַּחֲלַל הָהָר

וְהַכֹּל הָיָה בִּקְעָה

וְהָהָר בְּחֵיקָהּ.

וְכַאֲשֶׁר אֱלֹהִים גְּדוֹלִים וּרְחוֹקִים

הִזְרִיעוּ תֵּבֵל לָלֶדֶת

רָאוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים

אַגָּדָה אֶל עֶצֶב נוֹלֶדֶת

וְהֶחְשִׁיכוּ פְּנֵיהֶם הָלוֹךְ וְחָשׁוֹךְ

וְעֵינָם הָיְתָה דִּמְעָה

וְהַגְּשָׁמִים הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת