סיפורי זעם

רבי, אני רוצה לשאול אותך שאלה אני רוצה. אני לא יודעת אם אתה מכיר אותי או לא מכיר אותי. אני יֶנטה אני, ינטה התרנגולנית. אני סוחרת בביצים אני סוחרת, בעופות, באווזים ובברווזים. יש לי קונות קבועות יש לי, שניים-שלושה בתים, והן מקיימות אותי, שאלוהים ייתן להן בריאות וכל טוב; מפני שאם הייתי צריכה לשלם ריבית, לא היה לי מספיק בשביל פרוסת חלה ל"המוציא". אז אני חוטפת שלישייה אני חוטפת, פעם כאן פעם שם, מזה לוֹוָה, לזה מחזירה, לכאן נותנת ומשם לוקחת - מגלגלים, אוי ואבוי! כמובן, הייתם חושבים, שאילו בעלי עליו השלום היה עכשיו בחיים - טֶה, טֶה, טֶה!.. אף על פי שאם נסתכל על הדבר מצד אחר, דבש אני לא ליקקתי אצלו, מפני שמרוויחן הוא לא היה, שימחל לי שם. רק ישב ולמד, ישב ולמד, ולעבוד בפרך עבדתי אני; ולעבוד בפרך הורגלתי מילדותי, אצל אמי עליה השלום, בתיה קראו לה, בתיה קולעת הנֵרות. היא היתה קולעת נרות; קונה חֵלב אצל הקצבים וקולעת ממנו נרות, צמות של חֵלב. עוד לא ידעו אז על גז ועל עששיות נפט עם אהילי זכוכית שמתפוצצים כל פעם.