תרגום חדש, מדויק ומלא לספרו הקלסי של פרימו לוי, Se questo è un uomo (שראה אור ב-1988 בעברית בשם הזהו אדם?), ובו מתאר לוי חוויות אישיות משנת מאסרו ועבודתו בכפייה במחנה אושוויץ.
לוי, חסר ניסיון בספרות – שמצא עבודה ככימאי, וכתב בלילות או במעבדה הכימית של המפעל – החל לכתוב את זכרונותיו בדצמבר 1946, כחודשיים אחרי שחזר בדרך עקלתון מאושוויץ לטורינו, וצמח כמעט בן־לילה להיות סופר ענק, שאת קולו החם, החכם והשלֵו אי־אפשר לשכוח. לא נמצא באם זה אדם התעכבות על הזוועות של מחנה הריכוז, ואין בו קינה או רגשות נקם. לוי מתבונן באנשים המרוֹקָנים, שהלאגר שלל מהם תו אחר תו של זהותם כבני אנוש, תוהה "אם זה אדם", ונאחז ברגעי חסד של שרידי אנושיות, אשר בהם ומתוכם שב האדם להיות אדם.
אם זה אדם היא מהיצירות הגדולות של הספרות העולמית במחצית השנייה של המאה העשרים, "אחד מן הספרים הנחוצים באמת של המאה" (פיליפ רות).
מאיטלקית: מירון רפופורט. לספר מצורפת אחרית דבר מאת מנחם פרי.
המיליציה הפשיסטית לכדה אותי ב-13 בדצמבר 1943. הייתי בן עשרים־וארבע, בעל בינה מועטה, אפס ניסיון, ונטייה ברורה - שעודד משטר ההפרדה אשר ארבע שנים של חוקי גזע דירדרו אותי אליו - לחיות בעולם משלי, לא ממש מציאותי, מאוכלס דמיונות־שווא קרטזיאניים נאורים, ידידויות גבריות כנות, וידידויות נשיות אָנֶמיות. טיפחתי מרדנות מתונה ומופשטת.
