תרגום חדש לעברית לקלסיקה של פטר הנדקה, חתן פרס נובל לספרות, שראתה אור בעבר בשם אומללות שמחה בחלקה.
בעיתון מקומי מתפרסמת ידיעה לקונית על עקרת בית בת 51 ששמה קץ לחייה. זאת אמו של הנדקה, שכותב בעקבות התאבדותה את סיפור חייה. הבן-המספר מבקש להתקרב אל דמותה, וחושף סיפור חיים רווי אכזבות של אישה שלומדת לא לבקש לעצמה דבר. הדלות וצרות האופקים של משפחתה, מעמדה כאישה והמוסכמות החברתיות שהיא כבולה אליהן גוזרים עליה לדכא כל שמחת חיים ורצון ספונטני.
אומללות שאינה מבקשת דבר אינו רק סיפורה שלה, אלא גם סיפורה של החברה הענייה הקרתנית באוסטריה בשנים שלפני סיפוחה לגרמניה הנאצית, תחת השלטון הנאצי ואחרי נפילתו. עם זאת, מצד הבן כתיבת הסיפור היא בראש וראשונה ניסיון אישי להתקרב אל אומללותה של האם ולהעניק לה כוח ספרותי. לספר מצורפת אחרית דבר מאת המתרגמת, אילנה המרמן.
במדור "פכים קטנים" של העיתון "פוֹלקסצַייטונג" היוצא לאור בקֶרֶנטן הופיעה בגיליון יום ראשון ידיעה בזו הלשון: "בליל שבת איבדה את עצמה לדעת עקרת בית בת חמישים ואחת, תושבת א' (מועצה אזורית ג'), בנטילת מנה מופרזת של גלולות שינה."
בינתיים כבר עברו כמעט שבעה שבועות מאז מותה של אִמי ואני רוצה לגשת לעבודה לפני שהצורך לכתוב עליה, שהיה חזק כל־כך בשעת הלוויה, ישוב ויתחלף באֵלם האטוּם שבו הגבתי על הידיעה בדבר ההתאבדות. כן, לגשת לעבודה: כי למרות שהצורך לכתוב משהו על אִמי עדיין מתעורר פתאום מעצמו לפעמים, בכל זאת הוא כל־כך לא מוגדר, שתידרש עבודה מאומצת בשביל שלא אקיש סתם במכונת הכתיבה שוב ושוב על אותה אות עצמה לפי מצב רוחי באותו רגע. ריפוי־בתנועה כזה לבדו לא יועיל לי, הוא רק יעשה אותי יותר פאסיבי ולא־אכפתי. באותה מידה הייתי יכול לנסוע לאיזה מקום - בדרכים, בנסיעות גם לא אתעצבן כל־כך על הישנוּניוּת וההתבטלות הריקנית הזאת.
