חיים שלמים

"בילדותו לא צעק אנדריאס אֵגֶר אף פעם וגם לא הריע. עד לשנת לימודיו הראשונה אפילו לא דיבר כהלכה. במאמץ רב צבר קומץ מילים, שאותן דקלם בסדר שרירותי ברגעים נדירים. דיבור עורר תשומת לב, ותשומת לב לא הניבה שום דבר טוב. בקיץ 1902, כשהיה ילד קטן, הביאה אותו אל הכפר עגלה רתומה לסוס מעיר רחוקה בעברם האחר של ההרים. הוא הורד מן העגלה ופשוט עמד שם בלא להשמיע הגה, מביט בתימהון בעיניים פעורות בפסגות ההרים הלבנות, הבוהקות. כבן ארבע היה, מעט יותר או פחות. איש לא ידע בדיוק ואיש גם לא התעניין. פחות מכולם האיכר עתיר האדמות ּהּובֶרט קְרנְצְשְטֹוקֶר שקיבל לידיו לא ברצון את אֵגֶר הקטן ונתן לעגלון תשר עלוב של שני גרושים ופרוסת לחם יבשה. הילד היה בנה היחיד של אחת מגיסותיו, אישה שניהלה חיים קלי דעת ואשר בשל כך אלוהים העניש אותה בשחפת ולא מכבר לקח אותה אליו. על צוואר הילד היה תלוי נרתיק עור ובו שטרי כסף אחדים - זו הייתה לקְרנְצְשְטֹוקֶר סיבה מספקת לא לשלח אותו מייד לכל הרוחות או להשאירו לכומר לפני דלת הכנסייה, שתי אפשרויות דומות למדי בעיניו. כך או כך, אֵגֶר עמד לו שם והתפעל מן ההרים. זו הייתה התמונה היחידה שנחרתה בזיכרונו מילדותו המוקדמת והיא נותרה עמו כל חייו."