בגיל ארבע בערך מגיע אנדריאס אגר לעמק שלרגלי ההרים ונמסר לידי איכר קשה לב, שבביתו הוא גדל ומתחשל. ילדי העמק אמנם לועגים לצליעתו, אבל עובדה זו לא מונעת ממנו להיות לגבר חסון וחזק ולפועל חרוץ, שאף לוקח חלק בהקמת הרכבל הראשון מן העמק להרים. לאורך העשורים משנה העמק את פניו, הוא נהיה מודרני ורעשני יותר. חייו של אֵגֶר, לעומת זאת, נותרים שקטים ומכונסים בעצמם, הם מושפעים בעיקר מאהבתו הגדולה למרי, מעונות השנה ומאיתני הטבע.
"חיים שלמים" הוא רומן אינטימי ופיוטי על חייו של אדם, מילדותו ועד זקנתו. כתיבתו של זטהאלר מפליאה בצלילותה, ברגישותה וביופייה.
רוברט זטהאלר, יליד וינה, 1966 ,הוא סופר, תסריטאי ושחקן אוסטרי, חתן פרסים ספרותיים רבים. ספרו חיים שלמים נכלל ברשימה הקצרה והסופית של פרס המאן בוקר הבינלאומי ושל פרס ה-IMPAC היוקרתי, דבלין.
"בילדותו לא צעק אנדריאס אֵגֶר אף פעם וגם לא הריע. עד לשנת לימודיו הראשונה אפילו לא דיבר כהלכה. במאמץ רב צבר קומץ מילים, שאותן דקלם בסדר שרירותי ברגעים נדירים. דיבור עורר תשומת לב, ותשומת לב לא הניבה שום דבר טוב. בקיץ 1902, כשהיה ילד קטן, הביאה אותו אל הכפר עגלה רתומה לסוס מעיר רחוקה בעברם האחר של ההרים. הוא הורד מן העגלה ופשוט עמד שם בלא להשמיע הגה, מביט בתימהון בעיניים פעורות בפסגות ההרים הלבנות, הבוהקות. כבן ארבע היה, מעט יותר או פחות. איש לא ידע בדיוק ואיש גם לא התעניין. פחות מכולם האיכר עתיר האדמות ּהּובֶרט קְרנְצְשְטֹוקֶר שקיבל לידיו לא ברצון את אֵגֶר הקטן ונתן לעגלון תשר עלוב של שני גרושים ופרוסת לחם יבשה. הילד היה בנה היחיד של אחת מגיסותיו, אישה שניהלה חיים קלי דעת ואשר בשל כך אלוהים העניש אותה בשחפת ולא מכבר לקח אותה אליו. על צוואר הילד היה תלוי נרתיק עור ובו שטרי כסף אחדים - זו הייתה לקְרנְצְשְטֹוקֶר סיבה מספקת לא לשלח אותו מייד לכל הרוחות או להשאירו לכומר לפני דלת הכנסייה, שתי אפשרויות דומות למדי בעיניו. כך או כך, אֵגֶר עמד לו שם והתפעל מן ההרים. זו הייתה התמונה היחידה שנחרתה בזיכרונו מילדותו המוקדמת והיא נותרה עמו כל חייו."
