נוגה, גרושה ירושלמית בת 42, נגנית נבל בתזמורת סימפונית בהולנד, עומדת במרכז הרומן של א.ב. יהושע. את ניצבת מובילה אשה, ודרך תודעתה, הנמסרת בגוף שלישי, מסתננת ומתחוללת ההתרחשות.
לאורך חייה סירבה נוגה להביא ילדים לעולם - לדעתה היא יכלה ללדת, אך לא רצתה, והקוראים מוזמנים לתהות מדוע. לכן נפרד ממנה בעלה אוריה לפני כמעט עשור, למרות אהבתו האובססיבית אליה, שאינה שוככת גם היום, כשיש לו אשה שנייה וילדים.
חודשים אחדים לאחר מות אביה של נוגה מבקש ממנה אחיה להגיע ארצה, כדי לשמור במשך שלושה חודשים על דירת ילדותם בירושלים, ובכך לאפשר לאמם להתנסות בדיור מוגן בתל אביב, בקרבתו. בשהות הזמנית הכפויה שלה בישראל מוצא האח לנוגה עיסוק - למלא תפקידים של ניצבת בסרטים ובסדרת טלוויזיה, ובאופרה כרמן המוצגת למרגלות המצדה. החוויה החדשה מתחילה לסדוק את בטחונה ודעתנותה של גיבורת הרומן, שדימתה עד כה שגבולותיה ברורים ובטוחים, ומוגנים בתוך המוזיקה שהיא מבצעת.
בארבע לפנות־בוקר מתעורר הטלפון הנייד, וגם אם זאת השכמה שנשכחה מן הבוקר של אתמול, היא איננה מכבה את הנעימה הנוגה שנשתלה במכשיר בידי חלילן קשיש אשר לא רצה להישכח בביקור הממושך שלה בישראל. וכששבה לבסוף הדממה, היא אינה חוזרת להתכרבל בשמיכת הצמר המשובצת של הוריה כדי להחיות תרדמה שנקטעה בטעות, אלא פורטת קלות על מנופי המיטה החשמלית ומרימה ראש בשביל שתוכל, עדיין בשכיבה, לתור בשמי השחר של ירושלים אחר הכוכב שהעניק לה את שמה.
בילדותה יעץ לה אביה לחפש את הכוכב הזה לפני הזריחה או מיד לאחר השקיעה, "אבל גם אם לא תצליחי למצוא את עצמך בשמיים", אמר, "עדיין חשוב שתרימי אליהם מבט מפעם לפעם ותתבונני לפחות בירח, שהוא קטן מהכוכב שלך, כמו שאחיך קטן ממך, אבל הוא גדול בעינינו, כי הוא קרוב יותר".
