הֶלמר, גבר בשנות החמישים לחייו, משכים כל בוקר אל הפרות, התרנגולות, הכבשים והחמורים, ומקיים לבדו את החווה המשפחתית בכפר הולנדי שבה נולד וגדל. שגרת המטלות היומיומיות רק נראית שלווה; מתחת לפני השטח ממשיכה לבעבע דרמה משפחתית ארוכת שנים.
הלמר מעביר את אביו הקשיש, המרותק למיטתו, לחדר בקומה העליונה וכך גוזר עליו בידוד כמעט מוחלט. בשיחות המועטות והלקוניות המתנהלות בינו לבין אביו מבצבצות התאכזרויות קטנות ושנונות, המכסות על גודש של רגשות.
סיפורו של הלמר זיכה את מחברו, הסופר ההולנדי חרברנד באקר, בפרס IMPAC היוקרתי. זהו סיפור של התפכחות ובניית זהות מחודשת, הכתוב בסגנון ישיר אך באיפוק, במקצב איטי ובהומור דק וחכם.
העברתי את אבא לקומה העליונה. תחילה הושבתי אותו על כיסא, ולאחר מכן פירקתי את המיטה. הוא נשאר שמוט על הכיסא כמו עגל שזה עתה נולד, עוד בטרם ניקתה אותו לשון אמו, ראשו מיטלטל כה וכה, עיניו לא נאחזות בשום מקום.
