ספרו הראשון הרואה אור בעברית של ז׳אק פוקס, המספר בפרקים קצרים ובזרם תודעה רציף בגוף ראשון את סיפורו של ילד, נער מתבגר ולימים גבר בוגר, העוסק באופן אובססיבי בקסמי העינוג העצמי. זוכה פרס סאו־פאולו לספר ביכורים לסופרים צעירים (2013), המקביל בחשיבותו לפרס מאן בוקר הבינלאומי.
המספר מנסה לענות לשאלות מציקות: איך מתמודדים עם נוכחותו המתמדת של אח הלוקה בשכלו וגורף את כל תשומת הלב מההורים? איך מתגברים על ביישנות ביחסים עם נשים? איך עומדים בלחציה ובציפיותיה של היידישע מאמע השואפת שבנה יגיע לגדולה כי לדעתה הוא גאון? באיזה מקצוע בוחרים?
במבוך האסוציאציות, צצים שוב ושוב תיאורי אירועים היסטוריים בצד וידויים אישיים, המשלבים אירוניה והומור עצמי, בדיון ומציאות, כיאה למחבר ששאב השראה מאוֹליפּוֹ - סדנה לספרות פוטנציאלית, תנועת האוונגרד שקמה בצרפת בתחילת שנות השישים של המאה העשרים ושאפה להטיל אילוצים ומגבלות על שפת הספרות כדי להעצים את כוחה היצירתי.
נאצים ארורים. אייכמן. בורמן. ארגנטינה. ברזיל. עכשיו הכל הגיוני. הכל מתחבר. הייתי ילד רגיל. רגיל, עם כל המאפיינים של ילד יהודי שחי בגטאות המודרניים.
