השעה לילה הוא הספר הראשון של הוצאת לוקוס, הוצאה חדשה וחדשנית של העורכת והמתרגמת שירה חפר.
המגורים המשותפים ברוסיה הקומוניסטית, או "הקומונלקות" בסלנג הסובייטי, היו דירות מרובות חדרים, ששוכנו בהן משפחות שלמות בכל חדר. פועלים, אקדמאים, פושעים קטנים ובני אצולה לשעבר, כולם התגוררו יחדיו וחלקו מטבח, חדר אמבטיה ושירותים.
בתנאים אלו של עוני ואינטימיות כפויה אנו פוגשים משוררת המפרנסת את אמה, את בתה ואת נכדה האהוב, אך שאינה מוותרת על שעה של חסד לעצמה, אותה היא מוצאת בלילות. בהומור שחור ובשפה עסיסית קופצת פטרושבסקיה בין משלבים לשוניים ושוזרת את הנמוך עם הנשגב, את המלודרמטי עם הפרוזאי, ומתארת את עובדות החיים מהפכות הקרביים.
השעה לילה היא יצירתה הארוכה והמוכרת ביותר של לודמילה פטרושבסקיה, אחת הסופרות החשובות ביותר ברוסיה של היום, והיא מופיעה בעברית בתרגומה של דינה מרקון עם אחרית דבר מרתקת מאת הסופרת אליס ביאלסקי.
טלפנו אליי, וקול אישה אמר:
"סליחה שאני מטרידה אותך, אבל אמא,"
היא שתקה מעט, “אמא השאירה אחריה כתבי יד. חשבתי שאולי תוכלי לקרוא. היא הייתה משורר. כמובן, אני מבינה, את עסוקה. יש לך הרבה עבודה? אני מבינה. טוב, אז סלחי לי." כעבור שבועיים הגיע כתב יד במעטפה, תיק קרטון מאובק ובו דפים כתובים רבים, במחברות בית ספר, אפילו על טופסי מִברקים. כותרת המשנה - “רשימות בקצה השולחן". כתובת השולח ושם המשפחה לא הופיעו. הוא בכלל לא יודע שאם באים להתארח, אסור לזנק בחמדנות אל השידה שמתחת לראי ולחטוף את הכול, אגרטלים קטנים, פסלונים, בקבוקונים, ובייחוד לא את קופסות התכשיטים. אסור לבקש שייתנו לך עוד אוכל כשאתה יושב ליד השולחן. הוא, ילד שגדל על ברכי הרעב, בא לבית זר ומפשפש בכל מקום, מוצא על הרצפה מכונית צעצוע שהתגלגלה אל מתחת למיטה וחושב שהתגלית היא שלו, מאושר, מאמץ אותה אליו, זורח ומודיע לבעלת הבית - תראי מה מצאתי, ואיפה - היא התגלגלה אל מתחת למיטה! והידידה שלי מָשה - שהנכד שלה הוא שגלגל אל מתחת למיטה את המתנה שהיא עצמה הביאה לו, מכונית צעצוע אמריקאית, ושכח אותה שם - היא, מָשה, מתגלגלת כמו כדור מהמטבח לשמע אות האזעקה, ובין דֵניסְקָה הנכד שלה וטימוֹצְ’קָה שלי פורץ עימות פראי.
