מריאן לת'רבי בת ה-92 מקבלת מחברתה קרן לשיפור השמיעה, ומגלה כך שבני משפחתה מתכננים להעביר אותה למוסד לקשישים. היא מגיעה אל אחוזה המנוהלת בידי כת מוזרה לשיפור העצמי, ובה בתי מגורים בצורת איגלו, מגדלור ועוגת יום הולדת. באחוזה המשונה היא מתחברת עם חבורת קשישות, ומתברר שהן נמרצות מהצפוי.
לאונורה קרינגטון (2011-1917), מהיוצרים הבולטים בתנועה הסוריאליסטית במאה העשרים, מובילה אותנו בטון ענייני ובהומור מאופק אל הרפתקה ספרותית קומית ובלתי נשכחת. בתור בונוס מצפה לנו בסוף הקריאה אחרית דבר מאת כלת פרס נובל לספרות, אולגה טוקרצ'וק.
כשכרמלה החליטה לתת לי במתנה קרן שמע, ייתכן שחזתה כמה מההשלכות. לא הייתי אומרת שכרמלה מרושעת, אבל יש לה חוש הומור משונה. קרן השמע הייתה ללא ספק משובחת, גם אם לא מודרנית ממש. בכל אופן היא הייתה יפה להפליא, מצופה עיטורים מכסף ומאם הפנינה, ופיתוליה היו מרשימים, כמו קרן של תאו. הנוכחות האסתטית של החפץ הזה לא הייתה מעלתו היחידה, כי קרן השמע הגבירה קול במידה שאפשרה אפילו לאוזניי שלי לקלוט שיחה רגילה.
כאן עליי לציין שהגיל הֵקהה ללא ספק את כל חושיי. הראייה שלי עדיין מצוינת, אך אני נעזרת במשקפי קריאה, אם כי כמעט לעולם איני קוראת. גבי שח אמנם משיגרון, אבל כפיפותו אינה מונעת ממני לצאת לטייל במזג אוויר נוח ולטאטא את חדרי פעם בשבוע, בימי חמישי, פעילות שהיא גם מועילה וגם מעשירה. כאן עליי להוסיף שאני עדיין סבורה שיש בי תועלת לחברה, ושבנסיבות המתאימות עוד יש ביכולתי להיות נעימה ומשעשעת.
